בעולם לא יציב, שבו כל שף עם כוכב מישלן פותח פתאום שיפודייה, קיבלתי בשמחה את ההזמנה לדגום ב"עופרה" הירושלמית. רק אל תקראו לה שיפודייה, היא נעלבת. השולחן מתכסה בצלוחיות קטנות ולאפה מהבילה, ומהר מאוד עולה השאלה הפילוסופית של הערב: השיפודים הם הקינוח של הסלטים, או שהסלטים הם רק החימום לפני הבשר?
הבדיחה על אשכנזים עם סלט חי וספרדים עם ח"י סלטים לא רלוונטית כאן. יש פה יותר מ-24, ומישהו התאמץ שלא ייראו כמו בכל שיפודיה אחרת. נכון, יש שתי סוגי כרוביות, גזר ומטבוחה, כי בלעדיהם מישהו היה מזמין משטרה. אבל החריף מטוגן ובסגנון אחר, החצי מתוק מגיע עם חמוציות, והטחינה מרירה קלות, כמו בדיחה טובה. ואז מגיע ה"מוצ' מוצ'": בטטה, חציל, סילאן וטחינה. שם מצחיק, טעם רציני, ובעולם שבו עשרות סלטים נאבקים על תשומת ליבי, הוא ניצח.
לפתיחה הצטרפו חומוס, קערית אורז כתום עם פירורי בשר אפויים שהתגלתה כאורז בדואי טעים ומנחם, וממולאים "של בית" שנמסו אל הלב. בשלב הזה כבר הייתי שבעה. בשלב הזה גם עוד לא הגיע הבשר. התפריט מציע מבחר שיפודים הנצלים על גחלים ונתחים מובחרים.
מי שעוקב יודע שאני וכבשים, לא. אז בשלב הקבב אני מבררת בלחש אם יש בו שומן כבש, ובדרך כלל מתאכזבת. אלעזר, המנהל שטיפל בנו באהבה, נשבע שאין. ובכל זאת הקבב היה טעים כאילו יש בו. אבל אין. אני מאמינה לאלעזר. הקבב הזה, מלווה את אשר עופרה מאז שנת 2000. אשר שמר על אותו מתכון לאורך השנים, וכעת הוא מוגש גם במסעדת עופרה. הכבדים נצלו במידה שהיא גם עסיסית וגם כשרה, הישג לא קטן, ובכלל, ליד הגריל עומד מישהו שיודע מה הוא עושה.
מדליוני פילה המיניון סגרו ערב גדוש בחום ובאהבה, ובישרו שבציר הבשרים של תלפיות, לצד המוסדות הוותיקים צדקיהו ועזרא, יש שחקן חדש. והוא לא בא לחמם את הספסל.
- עופרה: הפרסה 16, תלפיות, ירושלים
- כשרות: רבנות ירושלים, למעט כבד האווז, הבשרים חלק בית יוסף
- צילום: גיל אברהם