המסע הקולינרי לבקתה ברמת הגולן היה משתלם ברמות
ההזמנה לבקתה הגיעה מקוראת, אולי קורא של המדור, שביקרו כאן, נהנו מאוד ושאלו בצדק: למה שגם אתם לא תיהנו? אז עלינו לרמות. השמיים שקופים, הרוח קרירה, והאוויר בגולן נקי כל כך, שאחרי עשר דקות כבר תכננתי לעבור לגור כאן איזה חצי עשור, רק כדי להירגע סוף-סוף.
הבקתה היא באמת בקתה, כולה עץ, עם בקבוקי יין שמשתפלים מהקירות ואווירה רומנטית ושקטה של צהריים טובים. היא נפתחת רק באחת, אולי כדי לתת לבשרים זמן להתכונן לבואנו. וזה הסיפור כאן: בשרים מארגנטינה, חלקם מעושנים מהלילה וחלקם מהבוקר, לצד בירה מקומית, בעיקר "בזלת".
הגבר שאיתי דווקא הזמין סלט ירוק ודג, אני לקחתי בשרים. מישהו צריך להראות בבית למי יש לסת חזקה יותר.
אז הנה מה שאכלנו בבקתה:
החציל הקלוי טעים נורא, ומה שמקפיץ אותו זו תלולית קטנה של לימון כבוש שמתנגשת במתיקות הבלסמי ובעומק הטחינה. הקרפצ'יו פילה בקר עסיסי, עז צבע ועז טעם. הקרוסטיני שלידו נשארו יתומים, מי בכלל צריך מתווך בינו לבין קרפצ'יו?
ואז הגיע מגש המעשנים ביחד. האנטריקוט המעושן סבבה לגמרי, בדגש על סבבה. האסאדו המפורק עשוי בדיוק כמו שצריך וכל הטעמים נשמרו בו, וגם הצ'וריסו התברר כלא מסחרי בכלל. ההפתעה הגדולה הייתה ספייריבס הטלה. אני, ששונאת טלה, ניקיתי את העצם ולא הבנתי איך. כנראה המנוח היה טלה צעיר ונגדע באיבו.
הכל כאן מדויק, לא מוגזם, לא לפה ולא לשם. הכבוד לגדי אזולאי, הבעלים, שהבין שבגולן לא צריך להתאמץ להרשים, רק לעשות טוב. הוא בנה מקום שגם מי שלא מסתדר עם כבשים יסתדר בו. אז הנה, עכשיו גם אתם תיהנו.
- הבקתה: היישוב רמות, רמת הגולן
- כשרות: רבנות רמת הגולן, בשר חלק לפי שיטת בית יוסף