לפרטים הקטנים. ביקור מפתיע בלוד

נסענו ל-DAW בלוד. דאו, בערבית מרוקאית, זה אור, כשמו של השף שמפעיל יחד עם רעייתו את המקום.

נשביתי בקסם הזוג הזה עוד לפני שהוגשה המנה הראשונה. אור בן סימון ואשתו שרה הם זוג חמוד ושומר מצוות, עדין נפש ובעיקר שירותי באופן שגורם לך להרגיש כאילו הגעת לארוחת שישי אצל קרובי משפחה. חוץ מהמלצרית אגב, שהיא לא באמת משפחה, אבל בהחלט מרגישה כך.

המקום הוא חצר הבית שלהם בלוד, ופעמיים בשבוע יושבים בו 24 אנשים בלבד וזהו, אין עוד מקום. הצלחתי להשתחל פנימה תוך שלושה שבועות רק כי זוג אחר ביטל, ואני לא בטוחה שהם לא אמרו לי את זה – כדי שארגיש מיוחדת. עשר מנות, הכל נעשה במקום, מטבח פתוח, והכלים הם כלי קרמיקה צבעונית שנוצרו במיוחד עבור המנות שיוצאות מפה.

פתחנו בלחם פרנה בריוש על חלוקי נחל, שמגיע עם מטבלים שמשתנים בכל פעם; כבר אז מבינים שמדובר במקום שלא מוותר על שום פרט. אחריו "כמו טאפאסים" בגודל מנה מדויק: קריספי טאקו תירס עם ג'ל לצ'ה דה טיגרה, קרם אבוקדו וקולי דובדבן מורלו – נגיסה קטנה שגורמת לך לרצות עוד חמש, והפתעות נוספות, לא יהיו כאן ספוילרים.

אבל השיא האמיתי שלי היה טרטר טונה אדומה, המגיע על צלחת ענקית עם הוראות שימוש. כן, הוראות: לערבב הכל לפני שטועמים. איולי לימון וויסקי, אגואצ'ילה דובדבן, צנוברים, סומק ופלפל אורפה – מנה שכבר כמה ימים אני עדיין חושבת עליה.

ואז, קציפת כרישה על קונפי כרישה בחמאה חומה עם מיסו חומוס וגבינת תום כבשים שמפתיעה בעדינות שלה, או דג בטמפורה עם קולסלאו וגסטריק אוכמניות, המוכיח שהשף יודע לפצח מרקמים, ולא צריך להתאמץ בשביל להרשים.

פתאום הונחה צלחת יפה: השישבראק. יסונים ממולאים קרם תירס, על קרם פרמזן וציר דאשי, שמן ירוק וגרעיני תירס טריים חרוכים על הגריל. המנה הזאת מרהיבה מדי; מי שפחות מתחבר לפרמזן, יקבל אותה עם רוטב מרגש אחר.

ולא הסגרתי את המנות האחרונות. שעתיים וחצי של מופע שקט, ולמרות המוזיקה אפשר לשמוע את הסועדים נהנים. צריך להגיע לפה עם ראש פתוח ולתת לשף להרשים, והוא עושה את זה בקלות.

• DAW:  רבקה אימנו 15, לוד. הזמנה מראש בלבד
• כשרות: הרב שלמה מחפוד

צילום: דוד מויאל