עלייה לרגל ל'המקדש' הפתח תקוואית הוכיחה כי אש התמיד עוד בוערת
שמעתי על המקדש, ואולי אפילו ביקרתי כששכן בכפר סבא, אבל עצם העובדה שהתמוגגתי לגמרי גם אחרי מיליון שנה במיקום הנוכחי בפ"ת מלמדת שהכול שם השתנה (או שהזדקנתי נורא).
השף הצעיר, לירן בלו, מנצל ניסיון ומגורים ביפן כדי להציע לבאי המקדש עוד חוויות מלבד הצלייה העצמית בשולחן על האבן הלוהטת – שמזוהה עם המקום. תחילה, הנה מושג בצרפתית: amuse-bouche (אמוּז-בּוּש, שתרגומו המילולי הוא "משעשע חך") – מתאבן קטן בגודל נגיסה שהשף שולח לשולחן כדי לשמח ולרגש את הסועד לקראת השואו הקולינרי שלו. החך אכן שמח, התרגש ואף פיתח ציפייה למנות מרתקות ומעניינות.
תחילה הגיעו סשימי סלמון על קימצי לפת פוריקקה של אנשובי ומיסו הדרים, אליה נלווה בריזאולה חזה אווז כבוש במשך חודש ימים (!) ומעושן קלות על אגס סיני וקרם שום שחור, וחתמה את המפגש הראשוני: גיוזת פטריות שחורה מבצק עדין עם קוקוס שרוף, במילוי שלושה סוגי פטריות ורוטב אקס או. מלא שמות מעניינים של פריטים ופיצוץ לא מבוקר בפה. טעים, מדליק ומעורר מחשבה. הקישוט מעל הגיוזות חריף באופן שמגניב; עדיין מעניין אותי כיצד הוא כ"כ חריף.
והיה גם סשימי טונה אוסקה, על רוטב הדרים מתקתק שהתברר כרוטב תפוז סיני. השף אמר: "יש לנו עץ קטן של תפוז סיני במסעדה, אז מה – לא נשתמש בו?" הטונה נימוחה וטרייה מאוד, אולי מהבטן הפנימית. אבל ההברקה היא גירוד של אפרסמון קפוא מעל הטונה, שנותן קיק של כאילו גבינת פרמז'ן מפוררת. היה כייפי ומענג.
והיה גם מוח עגל מעושן, צרוב בשמן אווז, על סלסלה של תירס אינדונזי ובוטנים עם פייש סוס, למון גרוס ורוטב "מאו מאו" רפרף. וואו.
ולא נשכח את החמאה מאפונה מעושנת וריבת עגבניות צ'ילי הדרים ויוזו. כמה מופרע ויצירתי; צריך להיות כדי להכין חמאה מאפונה סינית מעושנת. בואנ'ה לירן, אין לך גבול.
- המקדש: הפסגות 9, פתח תקווה
- כשרות: רבנות פ"ת, ירק גוש קטיף, בשר רובו חלק בית יוסף