מסלול קצר, שרידיו של מבצר צלבני, 2 פרצות ברכס הכורכר של מישור החוף ופריחת חצבים מרהיבה – חורבת קרתא לפנינו. קרובה, נגישה, אך לא תמיד מוכרת לקהל המטיילים. זה הזמן לעשות הפוגה נוספת, אם במהלך החגים ואם דווקא כמפלט מן השגרה, ביום חול עמוס פחות מטיילים.

איך מגיעים?
מכביש 2 נרד במחלף עתלית ונפנה מערבה. מיד אחרי המחלף, מול הכניסה למחנה המעפילים, נפנה שמאלה לכיוון הישוב עתלית. נחלוף על פני תחנת הדלק וניכנס לחניון לימור שנמצא בצד ימין. כאן מתחיל סיורנו – וכן הוא גם יסתיים.

המבצר והביצה
מבצר לה ד’טרוא (בתרגום לצרפתית עתיקה – “המעבר הצר”) הוקם בשנת 1103, כ-120 שנה לפני מבצר עתלית שהוקם בשנת 1228, בעקבות מעשה שהיה: במקום זה עברה דרך הים בין צור ועכו לקיסריה ויפו. שיירתו של המלך “בלדווין הראשון” עברה במקום והותקפה. בתגובה הוחלט להקים במקום מצודת שמירה והגנה על הדרך.
במצודה נבנה מגדל שמירה ותצפית, ממזרח לו נחצב חפיר הגנה ובתוכו אורוות לסוסים. כל אלו נחצבו או נבנו באבן הכורכר המקומית.
משהוקמה מצודת עתלית, הפכה לה ד’טרוא לעמדת הגנה קדמית שתפקידה להגן על המבצר. אולם שנתיים וחצי אחרי הקמת מבצר עתלית, הוא נכבש ע”י שליט דמשק. במהלך ההכנות לבואו של הדמשקאי, החליטו הצלבנים להרוס את לה ד’טרוא, מחשש שישמש למצור על עתלית, וכך תם לו סיפור חייו של מבצר זה.
השם קרתא הוא שיבוש שמו של ישוב קדום יותר, ששכן מצפון מערב לתל שאנו נמצאים בו כעת.
מישור החוף בנוי מרכסי כורכר מקבילים ההולכים מדרום לצפון, חלקם נגלים לעינינו, חלקם טמונים מתחת לפני הים. ממערב משתרע ים התיכון וממזרח השפלה וגב ההר. הנחלים המנקזים את ההר הולכים ממזרח למערב.
כשמגיעים מי הנחלים אל מישור החוף הם נתקלו ברכסי הכורכר שמנעו מהם להתנקז אל הים, וכך נוצרו ביצות ענק. במקומות מסוימים ישנן פרצות טבעיות ברכסי הכורכר, במקומות אחרים צריך היה ליצור אותן כדי לנקז את המים אל הים.
הרומאים חצבו כמה פרצות שכאלו. למשל בנחל פולג מצפון לנתניה, כמו גם המנהרה הידועה שבהרצליה (כיום היא חסומה במפולות).
בתקופה הקדומה, היה השטח המישורי שמזרחית לנו (העמק שחצוי לאורכו ע”י כביש החוף) ביצה אחת גדולה. רכס הכורכר עליו אנו עומדים מנע את הניקוז התקין של נחל אורן, ומי הגשמים והמעיינות זרמו אל הים בצורה חלקית.
קטע הרכס עליו אנו מסיירים תחום מצפון ע”י פירצה שיוצר בו נחל אורן (הוא הנחל שאפיקו עובר בין חורשת לימור לתחילת העלייה אל הרכס). פרצה זו נחצבה בתקופה קדומה ע”י תושבי האזור. מדרום נתחם הרכס ע”י מעבר חצוב שנקרא בשם “שער העגלות” או “מעבר העגלות”. שרידי המבנים שמדרום ומדרום מערב לרכס, שימשו בעבר כמחסני תחמושת עד שננטשו.
מעבר זה שופץ והורחב ע”י העות’מאנים בשנת 1898 לטובת מעבר כרכרתו של הקיסר הגרמני וילהלם השני (גם שער יפו נפרץ כזכור לטובת מעבר אותה כרכרה). אך הוא קדום בהרבה ועל שמו כונתה במצודה “לה טרואה” – המעבר הצר.
האותיות בסלע הן בשפה הפיניקית, ונחצבו בתקופה הכנענית. יש המשערים שהן מרכיבות את ראשית שמו של הישוב עתלית, שיש המשערים שנקרא על שמה של עתליה בת עמרי (אחותו של המלך אחאב), אולם מדובר בהשערות בלבד. מה שברור הוא ששמו של הישוב הערבי שקדם לעתלית היה “עתל”.

מלח הארץ
בחניון לימור נוכל לעשות פיקניק לפני הסיור או אחריו. במקום שירותים (לעיתים מוזנחים) וברז מים.
נצעד רגלית מערבה אל רכס הכורכר. זהו אחד מכמה וכמה רכסי כורכר שנמצאים לאורך החוף, חלקם בתוך הים וחלקם על החוף. המסלול יתבצע כנגד כיון השעון.
בפינה הדרום מערבית של החניון, בינות עצי האקליפטוס נבחין במדרגות חצובות בסלע, כאן מתחיל סיורנו. נעלה בהן צמוד לסימון שבילים כחול, עד שנגיע למרגלות בריכת המים ומרפסת התצפית. לאורך הדרך ילווה אותנו צינור הניקוז של בריכת המים.
נעלה במדרגות העץ אל המרפסת. המקום נבנה לזכרו של אברהם דנקנר ז”ל, איש בריכות המלח שבעתלית.
מראש המרפסת תצפית נפלאה לכל הכיוונים. ממערב לנו חוף הים והמבצר הצלבני שמשמש כיום את חיל הים. מצפון העיר חיפה העולה מן הים לאורך רכס הכרמל ועד למגדל האוניברסיטה. ממזרח רכס הכרמל והישובים בית אורן, ניר עציון ועד לזכרון יעקב. מדרום הישוב עתלית וברקע מרחוק נשקפות ארובות העשן של תחנת הכוח בחדרה.
מהמרפסת נרד ונפנה שמאלה – דרומה לאורך הרכס. תחילה נפגוש את אורוות הסוסים שנחצבו בסלע הכורכר. השקתות נחצבו בתוך המערה. בקיר החיצוני הדרומי ישנם חורים מרובעים, הם שימשו לקורות העץ שהחזיקו את גג המבנה.
מכאן נמשיך אל מבנה מרובע שהוא שריד המצד הצלבני “לה ד’טרוא”. נטפס עליו בעזרת דרגיות ברזל ונצפה בנוף.
בצדו המזרחי נוכל להבחין בחפיר שנחצב ברכס הכורכר ובאורוות שהיו בו, עובדה זו ניכרת על ידי השקתות החצובות בקיר החפיר. זהירות! בצדו הדרום-מזרחי של גג המצודה, ישנו בור מים שפתחו פתוח.
מהמצד נרד ונמשיך דרומה. נחלוף על פני עצי חרוב שצורתם “דגל”, נטייה זו נגרמת בשל משטר הרוחות המערביות החזקות שנושבות מן הים ומטות אל העצים למטה.
מכאן נמשיך דרומה עד שנגיע למעבר החצוב ברכס הכורכר. זהו “שער העגלות”, והוא נועד להקל על מעבר הכרכרות לכוון מערב אל מבצר עתלית. נרד לתוך המעבר ונפנה שמאלה עד שנצא אל המישור.
כאן נפנה שוב שמאלה-צפונה ואחרי כחמישים מטרים נבחין בשתי אותיות חרותות על מרומי רכס הכורכר. אלו האותיות ע-ת בכתיב הכנעני. יש הטוענים שהם תחילתה של המילה “עתלית”.
סיום המסלול נמצא בחורשה שמצפון לנו.
בתחילת הסתיו, ישנה פריחה מדהימה של חצבים על קו הרכס. מומלץ לעקוב אחר עדכונים במרשתת.

עוד מסלולי טיול, מעיינות, אטרקציות, מקומות אירוח ומקומות מעניינים ניתן למצוא באתר שלנו: http://www.nelech.co.il