רגע לפני שתופעה חברתית עוברת מחיקה של המחלקה לסוציולוגיה אל מגדלי השן של ההיסטוריונים, יצאנו העמיתים אל קריית גת ללמוד על הגיית רעיון ערי הפיתוח בישראל ותוצאותיו.
את סיורנו אנו פותחים בחורשה קטנה הסמוכה למתנ”ס על שם אדית פולק (שאת בעלה נכיר בהמשך היום), שם אנו מתכנסים סביב מדריכנו אל מול השכונה הראשונה אשר הוקמה בקריית גת, ממנה נותרו היום בעיקר וילות מפוארות. בקצה השכונה עדיין שורד לו בית סוכנות קטן המזכיר את הימים בו עולי צפון אפריקה הגיעו ליישב את אזור לכיש וזכו בבית צנוע השוכן על חצר קטנה בת שני דונם…
אבי מדריכנו פותח בדיון ער עם העמיתים בשאלה – לשם מה הקימו את ערי הפיתוח? הדיון הער מעלה שאלות רבות וביניהן מדוע לא הופנו גלי העלייה של קום המדינה להרחבת הערים הקיימות? האם ההחלטה לבנות את ערי הפיתוח נבעה מצורך במגורים שלא יכלו לספקו באזור אחר או שמא מאחורי בניינן עמד צורך גדול יותר של המדינה הצעירה? וכיצד לא נבנו יישובים חדשים במתכונת דומה לקליטת גל העלייה של מיליון יוצאי חבר העמים בשנות ה-90?
מדריכנו מנווט את הדיון בבהירות ובשנינות ובמהרה אנו מגלים כי מדינת ישראל שאך זה קמה עמדה בלחץ בינלאומי שאינו שונה בהרבה מזה עמו אנו מתמודדים היום, כאשר גם אז אומות העולם דחפו לפתרון של שטחים תמורת שלום. אלא שאז הישגי מלחמת השחרור הגיעו אל הקו הירוק והסכמה בינלאומית הייתה בגבולות החלוקה. מדריכנו מעלה את הצורך דאז לאכלוס מהיר של ארץ המולדת כדי לעמוד מול הפרץ, שאליו הצטרף צורך צבאי ביישובים הפרוסים בשטח ואשר הגברים בכיתות הכוננות שלהם יכלו לתת מענה לצורכי הביטחון המקומיים, והצורך הכלכלי לפרנס ולהזין את אוכלוסיית הארץ שיותר מהכפילה את עצמה בחמש השנים הראשונות לייסודה.
תוך כדי שאנו נהנים מצילם המרגיע של עצי החורשה אנו חולקים עוד מספר עובדות חשובות מאותם ימים: מספר היישובים שהוקם בחמש שנים אלו עמד על 422 ועלה בהרבה על 300 היישובים שהוקמו במהלך 70 שנות הציונות שהובילו להקמת המדינה, 700 אלף עולים אשר עלו ארצה עם הקמתה, גל אשר נעצר באמצע שנות החמישים וממנו נעדרו יהודי צפון אפריקה שמטריית ההגנה של שלטון צרפת בארצות המגרב סיפקה להם ביטחון ויציבות – אך עם נסיגת צרפת משטחי הכיבוש הצטרפו גם הם באיחור מה לזרם העלייה.
מדריכנו משיב אותנו לרגע אל השלטון הסוציאליסטי הריכוזי של אותם ימים ואל מתכנני הערים אשר דגלו בבניית מרכזים עירוניים בין היישובים החקלאיים הוותיקים והחדשים שרישתו את הארץ, מרכזים אשר היו אמורים לשמש כמרכזי חינוך שירותים ומסחר לסביבתם ולימים נקראו ערי הפיתוח. באזור לכיש השומם הוחל ביישוב באמצע שנות החמישים עם הנחת צינור המים הראשון לחבל ארץ יבש זה, בפרץ בניית מושבים חקלאיים שתוכננו בניגוד לאחיהם הצפוניים לעסוק בחקלאות תעשייתית (כותנה, סלק סוכר) סביב עיר המחוז קריית גת, יישובים אשר אוכלסו תוך הפעלת לחץ כבד מצד השלטון בבני מרוקו ותוניס שהחלו להגיע ארצה.
אנו מותירים לרגע את עיירת הפיתוח שזה אך קמה על דפי ההיסטוריה ובצער רב עוזבים את הצל המפנק בדרכנו אל מפעל פולגת, השוכן מספר דקות נסיעה מאיתנו, על מנת להמשיך ולדפדף בפרק הבא בהתפתחותה של העיר.
המפעל השוכן ברחוב ישראל פולק (בעלה של אדית אותה פגשנו לא מכבר), על שם מייסדו – תעשיין יהודי מצ’ילה, נוסד באמצע שנות ה-50, לאחר שהעיר שתוכננה כעיר מחוז בת 8,000 נפש חלפה ללא קושי תוך שנים בודדות מהקמתה מעבר לציפיות האכלוס הוורודות ביותר של מתכנניה, וכמו שאר ערי הפיתוח הפכה עקב כך (למשך עשורים רבים) לשם נרדף של מוקד אבטלה. שר האוצר דאז ספיר, הנחוש לפתור את הבעיה, שכנע את פולק להקים מפעל טקסטיל לעיבוד הכותנה ממושבי הסביבה בציינו כי קריית גת מרוחקת אך חצי שעה מתל אביב, ואף טרח לקום לפנות בוקר לאיסוף התעשיין הנכבד תוך שהוא מורה לנהגו לנסוע בשיא המהירות בכבישים הריקים כדי להוכיח עובדה זו…
פולגת (פולק + גת) הנקראת על שמו של מייסדה ושם העיר בה הוקם חבר לעוד אחד מסמלי התעשיה המקומית סוגת (סוכר + גת) – שנוסד על מנת לעבד את סלק הסוכר שיוצר על ידי חקלאי הסביבה, ולימים רכש את “בגדי ירוחם” שנקרא בראשי תיבות בגיר, מותג המתנוסס על חנות המפעל הסמוכה לנו. מפעלי הטקסטיל נפוצו בעיירות הפיתוח המצטיינות מאז הקמתן בעודף כוח אדם לא מיומן, עד לקריסת התעשייה בשנות ה-80 עקב הייבוא הזול ממזרח אסיה.
כמובן שאי אפשר לסיים את פרק סקירת התעשייה המקומית ללא כמה מילים על הקמת מפעל אינטל לייצור שבבים בשנות ה-90, מפעל אשר לצורך הקמתו כאן הסכימה ממשלת ישראל להשתתף ב-38% מעלויות ההקמה, סכום שהגיע למעל 600 מיליון דולר, ויצר עוגן תעסוקתי חדש לאזור כולו – הפעם ללא נסיעות מהירות באישון ליל…
נסיעה קצרה במורד רחוב פולק חוצה את כביש חברון-אשקלון בואכה תל עירני, אשר בעבר זוהה בטעות כגת פלישתים, ומכאן מקור שמה של העיר – התל המתנשא מעל הקריה חושף במלואו את מראה הכרך העצום המדליק אט אורותיו לעת ערב. כאן מסכם מדריכנו את הסיור בהפנותו את מבטנו אל שכונת כרמי גת, בת 8,000 יחידות דיור, החולשת על קו האופק ממערב, שכונה המתאכלסת במהירות על ידי משפרי דיור מהמרכז המגיעים למקום והפעם מרצונם וללא לחץ ממשלתי, ואילו מצד מערב שם ממשיך להתרחב מתחם אינטל הענק, בו נערך לא מכבר סקר שכר המראה כי בעלי השכר הנמוך דרים עדיין רובם בעיר המחוז, ואילו בעלי השכר הגבוה יותר במושבי הסביבה – ללמדנו כי עדיין לא הושלם המהפך המיוחל.
סיורנו מסתיים במבט אל דמדומי השקיעה הצובעת באדום את עיר הפיתוח, בו בזמן שסהר דק של ימי ראשית חודש אלול עולה מעל הכרך המשתרע תחתינו ומבשר אולי על התחלה חדשה…
תודות: לד”ר אבי פיקאר על מסע בהיר סוחף ומחכים אל לב החברה הישראלית, ולעמיתים שבאו ללמוד ולהעמיק עוד על רובדי ההיסטוריה שלנו .
‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל ל- araratamit7@gmail.com