יש סיבות רבות לבקר בביריה. כדאי לבקר בגלל הנוף המדהים הנשקף ממגדל התצפית, החרמון בשלגיו הלבנים, הר מירון בפסגותיו ועמק החולה במגוון צבעיו. כדאי לבקר בחורשה הסמוכה שהגישה אליה נוחה, עם מגרשי החניה, מתקני הגחלים והשירותים הפתוחים ללא תשלום. כדאי לבקר בביריה כנקודת מוצא וכמרכז מידע לטיולים ביער ביריה הסמוך, טיולים ברכב, טיולים רגליים, טיולי אופנים וטיולי ג’יפים.
אבל בחודש אדר כדאי לבקר במצודת ביריה בעיקר כדי להזדהות עם סיפור העליה הגדולה בי”א באדר ב תש”ו.
מצודת ביריה נבנתה בטבת תש”ה – ינואר 1945, על-ידי חברי המחלקה הדתית של הפלמ”ח. המקום הוקם כ”היאחזות”, קרי נקודה התיישבותית שתושביה עוסקים באימונים, סיורים ועבודות ייעור. ביריה היתה תחנה בדרכם של המעפילים הבלתי חוקיים שהועלו על ידי הפלמ”ח דרך סוריה. ביריה היתה גם “סליק” נשק מרכזי לפלוגות הפלמ”ח שפעלו בסביבה.
כתוצאה משלשלת אירועים כושלת של הפלמ”ח, ששיאה היה בירי על כוחות הלגיון בהר כנען, פשט הצבא הבריטי על ביריה במטרה לאתר נשק בלתי חוקי. הנשקים (הבלתי לגאליים) של תושבי ביריה היו מוסתרים היטב ולא נמצאו, אך הסליקים המאולתרים של יחידות הפלמ”ח שהשתתפו בירי בהר כנען נתגלו – מה שנתן לבריטים עילה לכתר את הנקודה לעצור את אנשי המחלקה הדתית ולשלחם לכלא ולהתיישב במצודה במקומם.
הישוב העברי החליט להגיב, בקונצנזוס נדיר: בליל י”א באדר ב’ תש”ו ב”מבצע גידם”, בלילה גשום, עלו 3,000 איש, מכל גווני היישוב ותנועות הנוער, מכל רחבי הארץ, והקימו את ביריה ב’. למחרת, לאחר שמרבית המפגינים שבו לביתם, פוזרו 150 הנותרים בכוח על ידי הצבא הבריטי. המוסדות הארצישראליים הגיבו בשנית, כנסו את המאות שעדיין היו בסביבה, עלו שוב להר והקימו את ביריה ג’.
הפעם ויתרו הבריטים חלקית ואפשרו להשאיר במקום גרעין של בני עקיבא שיאזרח את הנקודה ויהפוך אותה לאחר מכן לקיבוץ.
בישוב זה נתפס כניצחון גדול: הציבור הדתי שמצא את עצמו בלב הקוצנזוס כשכל העם מתגייס לטובת המחלקה הדתית ולמען הקמת ישוב של בני עקיבא נשם בגאווה. בבני עקיבא הפך י”א באדר לחג תנועתי, הוא “יום ביריה”, ומדי שנה לקראת י”א באדר עולים רגלית לביריה במסע מפרך חניכים משבט הרא”ה, השנה נערכה העלייה בט’ אדר א’.
קבוצות בני עקיבא המשיכו והחזיקו את המקום בימים הקשים של מלחמת השחרור, ודווקא לאחריו החליטו המוסדות המיישבים שהמקום אינו ראוי לחקלאות והגרעין המיישב התפזר כשחלקו עבר לעין צורים. המצודה ננטשה ומאוחר יותר הפכה למרכז יערני של קק”ל. היום מחזיקה קק”ל במקום מוזיאון קטן המנוהל בשיתוף עם “העמותה להנחלת מורשת ביריה” והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
ואתה המבקר, בבואך למקום, היכנס מהשער הראשי; בקש מאבישי, מנהל האתר, שיספר לך על תולדות המקום, הוא יעשה זאת ברצון וללא תשלום. לך לרחבת המסדרים במרכז החצר והתבונן בסמל בני עקיבא. היכנס לחדרים, שם תמצא התחלה של מוזיאון צנוע לכלי בית מאותה תקופה, ראה את תנור האפייה הגדול ששמש כסליק ולאחר מכן עלה למעלה למגדל התצפית., עיניך לא תשבענה מלראות את הנוף, וזכור גם את המתיישב הבודד שעמד כאן בשמירה בתש”ח.
אם הגעתם בקבוצה, מומלץ להזמין סיור מודרך הכולל כניסה לחדר ההקרנה – שם נמצאות תמונות אותנטיות מאותה תקופה ושם גם יקרינו לכם סרט על תולדות המקום. טלפון: 04-6922433.
איך מגיעים:
נוסעים לכניסה הצפונית לצפת (כביש 89) ובמקום לפנות לעיר פונים צפונה בכיוון הנגדי, בדרך סלולה ליער ביריה (יש שילוט). נוסעים כ-1.5 ק”מ ופונים ימינה למצודה, או פשוט מורים ב-waze “מצודת ביריה”.
שבתאי שירן, מורה דרך בטעם יהודי 052-3246827. חפשו בגוגל “מורשת הגליל”
