מושבה מופלאה יבנאל, שקטה ורדומה – אך כאשר תחפור בקורותיה תגלה סיפורים מופלאים – על מתיישביה הראשונים, בוגרי מושבות מטולה וסחאם ג’ולן, שהקימו אותה בסוכות תרס”ב; על הגרים שנטשו דת, מולדת ושפה בכדי להיות איכרים יהודים בארץ ישראל; על התימנים שהעדיפו את יבנאל על כנרת וזכו; על מנחם לונץ ושבתי דרוקר, לוחמי חירות ישראל שנפלו בקרב; על טייסת הגליל שנוסדה כאן; על המעברה הראשונה ועל קבוצת הברסלבים בראשותו של רבם, הרב אליעזר שלמה שיק זצ”ל, שנטעו כאן יתד.
נגיע למושבה מכוון צומת אלומות, בכביש 767. בכניסה למושבה, מימין לכביש, גן ציבורי – ובמרכזו אנדרטת זיכרון בצורת להבי מטוס. ביבנאל הוקמה בתש”ח טייסת הגליל, זו שלחמה בכל קרבות הצפון, טייסת של שני מטוסי פרימוס עליהם אמר יגאל אלון: “המטוסים היו בנויים מעץ והאנשים – ברזל”.

אם ברצונכם ללמוד על עברה של המושבה לכו לבית הקברות, אל המצבות של בני משפחת קורקין. אברהם קורקין היה במקורו איכר רוסי, מצלצל בכנסייה, שהחליט שייעודו הוא להיות איכר יהודי בא”י. הוא עלה ארצה ב-1898 מלווה באשתו וילדיו, בלווית 30 משפחות גרים נוספות. אברהם קורקין היה ממייסדי סג’רה, בנו יוסף היה ממייסדי יבנאל וסא”ל יוסי קורקין שנהרג באסון השייטת הוא אחד מצאצאיו.

מכאן אל המצבות של תושבי תל אביב שגורשו על ידי התורכים ב-1917 והתגוררו ביבנאל, בכנרת ובמסחה, באהלים ובפחונים, אלמונים בחייהם ואלמונים במותם. אפילו צאצאיהם לא טרחו לרשום שמות על קברם.
הגדול והמרשים ביותר הוא מתחם קברו של המוהרא”ש, הרב אליעזר שלמה שיק, “הצדיק מיבנאל”, האיש שהקים במושבה שכוחה אימפריה של חסידות ברסלב, האיש שהבטיח בצוואתו שידוך הגון לכל רווק ורווקה שיאמרו תהלים על קברו. הוא האיש שהקים לקהילת ברסלב במקום בית כנסת מהגדולים והיפים בארץ.

נחזור לרחוב הראשי ונמשיך לכיוון מערב. בחצרו של אחד הבתים אנדרטה צנועה המספרת לנו שכאן נרצחו באפריל 44 שני לוחמי לח”י: היה זה שבתאי דרוקר החיפאי שנפצע באחת מהפעולות וביקש מחסה אצל חברו מנחם לונץ, תושב יבנאל. הבריטים איתרו את המקום תוך מספר ימים, חוררו את מחסן המחבוא בכדוריהם ופרצו פנימה. שני הלוחמים היו הרוגים, נראה שהתאבדו כשאפסה התקווה.
מושבה מרתקת נוספת בסביבה היא מנחמיה, שנוסדה בחנוכה תרס”ג בודדה על גדות הירדן, עברה מאורעות דמים, משברים חברתיים ולילות אהבה שהונצחו בשיר “על הגורן בליל לבנה” של ירמיהו רוזנצוויג, יליד יבנאל ותושב מנחמיה.

את שתי המושבות הללו מחברת דרך נוף יפהפיה של קק”ל, עבירה לכל סוגי הרכב, ובה נמשיך את הטיול. מכיכר הראשונים היא הכיכר המרכזית של יבנאל נמשיך ברחוב חטיבת גולני אשר יוביל אותנו לדרך הנוף.
בתחילתה זו דרך כורכר משמימה מעט. אל חשש, כבר לאחר 2 ק”מ נראה משמאלנו עץ אלון גדול הדומה כשתי טיפות מים לעץ המפורסם מהתג של גולני – השאלה מהו העץ המצויר על תג החטיבה, זית או אלון והיכן הוא ממוקם שרויה במחלוקת כמעט מיום היווסדה של החטיבה. רבים טענו כי בשטחם נמצא העץ המקורי – מקריית ביאליק, דרך ירושלים, קיבוץ בית קשת בגליל התחתון, אתר החטיבה בצומת גולני, יבנאל ואפילו לבנון. בא רוני כהן, ראש מועצת יבנאל, שם גדר ושלט “עץ גולני” – וקבע עובדה בשטח.

• מימין מתנשאת גבוה מעלינו רמת סירין משמאל נחל יבנאל, הדרך מתפתלת וחוצה קניון בזלת מקומי, ירידה רגלית בקניון תביא אותנו למעין קטן הוא מעין יעלה – כאן שכן הכפר שמסין, הוא בית שמש של שבט יששכר: “לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי …. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ…” (יהושע יט, יז).

אנחנו ממשיכים בנסיעה, מימין קרוואן עם דגל ישראל ודגל השומר החדש. המקום משמש כמצפה שמירה על בקר הרועה באזור. גניבות בקר עברי היו כאן מהיום שקמה יבנאל, בינתיים קמה מדינה עברית עם צבא ומשטרה ועדיין הבוקר חייב לשמור אישית על עדרו
דרך הכורכר הופכת לדרך סלולה נוחה אך מתפתלת, משמאל לכביש מצפור נוף, חובה לעצור: עמק הירדן פרוס תחתינו במלוא יופיו, הכנרת יפה תמיד. צמח, אשדות יעקב, אפיקים, מנחמיה – כולם על כף היד וממול “שם הרי גולן הושט היד וגע בם” של רחל. בדרומם עמק עמוק, הוא נהר הירמוך הנשפך אל הירדן במחניים, שם שרידי תחנת הכח ההיסטורית של רוטנברג. דרומית לירמוך רמות הגלעד, שטחיו של שבט הגלעד בעבר והיום ממלכת ירדן. הכל מולנו צלול וברור ומקסים.

עוד כמה דקות נסיעה חניון מסודר של קק”ל עם שולחנות קמפינג, מוצל בעצי אקליפטוס עם נוף לפרדסי האזור. אפשר לעצור לקפה, אין סיבה למהר – הדרך מתקרבת לסיומה.
מכאן מתפתלת הדרך בפיתולים חדים, היא צריכה לעבור את הנפילה החדה של רמת סירין לעמק הירדן, סעו בזהירות והנה אנחנו כבר בתוך מנחמיה. בקצה המסלול שלנו, נמשיך ברחוב הראשי של המושבה אל שער הכניסה וממנו לשמאלה לכוון כביש 90.

אבל, רגע, לא למהר – לפני כביש 90 עוד אטרקציה לפנינו והיא שמורת מורד הירדן, שמורה של הירדן בכל הדרו כפי שהיה פעם בעברו המפואר: נחל רחב, מלא מים וביצות עם צמחי ביצה. השתדלו להגיע למקום לעת ערבית כאשר החום נוטה לפוג, שבו בצל עץ האקליפטוס ליד המים הזורמים לאיטם, כמעט עומדים, פתחו את האבטיח שהבאתם בצידנית, סיום מושלם ליום מושלם.

שבתאי שירן – מורה דרך בטעם יהודי, 0523246827 , חפשו בגוגל “מורשת הגליל”