במשעוליה של רמת הגולן, ספוגי הגבורה וההיסטוריה, מקום מיוחד של כבוד לאיש שהחוב הלאומי לפועלו כבד מנשוא: מי שניצב בודד ומבודד כדי להגן על חיינו כאן, במחיר בלתי נתפס.
אלי כהן גויס למוסד ב-1960 ונשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת’אבת. כבר בתחילת פעולתו נתגלתה יכולתו החברתית של כהן להתערות בקהילה הסורית המקומית ולהתיידד עם דמויות מקושרות לשלטון בסוריה.
• התחנה הראשונה בסיור שלנו תהיה במצפה גדות, הצופה על קיבוץ גדות וישובי עמק החולה, שסבלו קשות מידי הסורים בשנות ה-60 בתקופת הקרבות על המים. היו אלו שנים בהם ביקשה ישראל הצמאה למים לבנות את פרויקט המוביל הארצי. נקודת המוצא שלו הייתה מתוכננת ליד גשר בנות יעקב, ממש תחתינו, הסורים ניסו למנוע את הפרויקט, הקרבות בגזרה בין שני הצדדים היו עניין של יום-יום, מדינת ישראל נזקקה למידע אמין על הקורה בצמרת הסורית – לכך היא שתלה את אלי כהן, שסיפק את הסחורה ובסדרת תקריות השמיד צה”ל את ציוד ההטיה הסורי ואפשר את הקמת המוביל.
בראשית 1962 עבר כהן לדמשק ושכר דירה בסמוך למטכ”ל הסורי, משם יכול היה לעקוב באופן מתמיד על אחר תנועת הקצינים במטכ”ל. הוא בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, התיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית.
• באוקטובר 62′ הוזמן אלי לסיור בחזית רמת הגולן, כאשר המארח היה לא פחות ולא יותר מאשר מועזה זהר אל עדין, אחיינו של הרמטכ”ל הסורי. מדמשק נסעו אל מפקדת הצבא הסורי בקוניטרה: בניין המפקדה עומד עדיין על תילו, בצדה הצפוני של קוניטרה, במרחק 25 ק”מ ממצפה גדות – ובהתאם הוא יהיה התחנה השנייה בסיור שלנו
בחצר הבניין פסל בדמות מנעול ומפתח המסמל את השערים שנפתחו בפני האיש שלנו בדמשק, ועל הפסל כתוב “לזכר אלי כהן שבקר כאן בבניין המפקדה הסורית בקוניטרה”, והפסוק המתאים כל כך “בתחבולות תעשה לך מלחמה”.
צריך לעמוד כאן להביט בבניין המאיים ולחשוב על ישראלי בודד המתחזה לאויב, משוטט בין החדרים, מביט במפות, מדובב את הקצינים, רושם הכול בזיכרונו ובתום הסיור שלו יגיע לדירתו בדמשק ובאותו ערב יפעיל את המשדר הזעיר הטמון בחדרו וישדר את כל ממצאיו בפרוטרוט ובאריכות. לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים יאמר ראש הממשלה לוי אשכול שהמידע של אלי חסך לנו חטיבות במלחמה.
• ממפקדת הצבא הסורי בקוניטרה נדרים כ-40 ק”מ בעקבות אלי כהן ומלויו על כביש 98′, עד לצומת מגשימים, על שרידי הכביש הישן ניצבים בדום שני עצי ברוש וביניהם אנדרטה נקודה זו היא תחנתנו השלישית.
• עוד 10 ק”מ של נסיעה בכביש 98′ ואנו בכניסה למושב אליעד. שם תחנתנו הרביעית, אנו מחנים את הרכב וחוצים את הכביש בזהירות, אל תחנת האוטובוס ממול, אנדרטה צנועה מספרת לנו שכל מי שעבר נקודה זו דרומה ללא אישור או בהתחזות, אחת דינו – מוות.
על סעיף זה נידון מאוחר יותר אלי כהן למוות: לא על ריגול. ייתכן כי שופטיו חששו לעורם, כי כולם, כולל הנשיא אמין אל חאפז, היו ידידיו הקרובים, וכאמל אמין ת’באת היה חבר של כולם. בדירתו נערכו הנשפים המפוארים ביותר, שם ניתן היה להשיג ויסקי טוב, שם התחככו כל המי ומי זה בזה. אחד מחבריו הטובים, ג’ורג’ סייף, הזמין אותו לשדר ברדיו דמשק בספרדית ולספר על התנהגותו הפטריוטית.
• המושב אלי-עד קרוי על שמו של אלי כהן, בתוך הישוב חורשת ברושים, אנדרטה לחללי חיל הרפואה, לוח עץ ועליו תמונתו של אלי כהן. כאן תחנתנו החמישית.
• נחזור לכביש 98. הכביש מתפתל לכוון אל חמה, לאחר כ-15 ק”מ. מימין לנו הכניסה לעין עקב, היא תאופיק. רחבה בצד הכביש ובה אנדרטה בדמות ראש ולו ארבע זוגות עיניים הצופות לכל עבר, כזה היה אלי כהן האיש שלנו בדמשק – צופה לכל הכיוונים, מביט בכל פרט ופרט, רואה דברים הנעלמים מאחרים ומצלם הכל בזיכרונו.
במסגרת הסכם שביתת הנשק היה הכפר תאופיק מצוי באזור המפורז. למרות זאת, שימש הכפר בסיס לצבא הסורי שירה לעבר יישובים ישראליים. עד היום נמצא בהריסות הכפר טנק סורי שננטש במלחמת ששת הימים וקנהו מופנה לכוון תל קציר. היום יש במקום פארק קק”ל נחמד ומעיין קטן. כאן היא תחנתנו השישית.
• הכביש יורד בפיתולים חדים לאל חמה: סעו בזהירות, ובעוד הנהג מתמקד בכביש יכולים הנוסעים ליהנות מהנוף המרהיב. הירמוך זורם עמוק תחתינו, עמק הירדן על קיבוציו מרהיב ביופיו.
הפיתולים מסתיימים, אנו עוברים ליד מבנה של “בוטקה” סורית, כאן היה שער הכניסה לבסיס, כאן עמד החייל הסורי וכמאל אמין ת’באת הוא אלי כהן הגיש את תעודת המעבר, המחסום הורם ואלי נכנס לבסיס המסווג. צילום מוגדל של תעודת המעבר ותרגום שלה לעברית מתנוססים על קירות המבנה, בצומת ה-T אנו פונים שמאלה לחמת גדר, אל שער 8 של המרחצאות, שם נמצאת האנדרטה לזכר אלי כהן, כאן תחנתנו השביעית בסיור.
• לפי הסכמי שביתת הנשק נקבע כי אל חמה תיכלל באזור המפורז באחריות ישראלית. ב-4 באפריל 1951 ניסתה ישראל לממש את הריבונות שלה ושלחה לאתר מחלקה של חיילים במדי שוטרים. הכוח יצא לדרכו ממשטרת צמח בשני כלי רכב. הסורים פתחו באש והרגו שבעה מחיילינו. ישראל ויתרה והמובלעת הפכה לבסיס סורי הסגור לכל אורח.
אנו נמצאים בשטח בית המלון של אל-חמה, שבנייתו מומנה על ידי יהודי עשיר בשם זאב ספיר מחיפה. בשיתוף ערבי עשיר בשם הבק סלימן נסיף. בסתיו 1947 נאלץ ספיר לנטוש את אל-חמה מטעמי ביטחון ומשפחת הבק המשיכה להפעילו לשירות קצינים בכירים של הצבא הסורי. כאן התארח אלי כהן באוקטובר 62′ במסגרת סיורו, כאן סעד בתנאי לוקסוס יחד עם בכירי הצבא הסורי. המידע ששמע כהן כאן, במקום בו הכניסה לזרים נאסרה, הועבר לישראל. על כך שילם בחייו, יהי זכרו ברוך.
ליד השער אנדרטה לזכרו ועמדת מסבירה המתארת את פועלו – כאן אנו מסיימים את סיורינו הארוך והטעון בהוקרה לאיש שלנו בדמשק.