במאמר הקודם דיברנו על הכשרת חלקי פנים על המנגל. לקראת חג השבועות (על אף שגבינות הן הכוכבות האמתיות שלו) ננסה להציג כמה הערות נחוצות ל….נכון! כיצד עושים ‘על האש’ ביום טוב?
החלוקה הבסיסית היא בין מנגל גז לבין פחמים. ברור שלשניהם אנו זקוקים לאש דלוקה מערב יו”ט על מנת להבעיר את המנגל (אין להשתמש במצת המובנה במנגלי הגז השונים). למנגל הפחמים אין לחתוך ניירות או זרדים על מנת לזרז את ההדלקה ויש להכינם מערב יו”ט (או”ח תקא, ג’), אם כי יש מתירים לאסוף מן הזרדים המצויים בחצר בקרבת המנגל.
כמה וכמה פעמים נשאלתי האם מותר להדליק את המנגל מערב יום טוב על מנת שיישארו גחלים עוממות ומהן להדליק ביו”ט עצמו אש על מנת להצית אש בגחלים חדשות. עיון בתשובות הפוסקים (כתב סופר סז’, אג”מ יו”ד ב, עה) מראה כי מותר להדליק את המנגל מגחלים עוממות או מנגל חשמלי דולק אך לא מאפר חם.
לא נוכל להיכנס לדיון הרחב הנוגע לכיבוי לצורך אוכל נפש. נציין את הדברים ככלל: פעמים, כאשר מניחים את הבשר ע”ג הגחלים נוטף שומן ומבעיר אש – אש כזו מותר לכבות וזאת כיון שעושים זאת על מנת שהתבשיל לא ייחרך (ר”ן בשם הרמב”ן, ביצה י”א).
פרט נוסף שראיתי כי רבים טועים בו: רשת של מנגל או שיפוד שהתעקמו ולא ניתן להשתמש בהם – אסור ליישרם ביו”ט (שו”ע תקט, וביאור הלכה).
אין ספק שהסוגיה שמעסיקה רבים בנוגע לצלייה על מנגל ביום טוב היא דווקא שאלת הכיבוי. אם נותרו גחלים אחר הצלייה ויש חשש שהם יסכנו את בני הבית או ילדים מותר לכבותם ביום טוב, אולם יש לדעת שהיתר זה נאמר אך ורק במקום באופן שבו אינו יכול לפנות אותם למקום שאין בו חשש סכנה. היתר זה מבוסס על התפיסה שכיבוי ביו”ט הוא איסור דרבנן (שו”ע שלד, כז) ולכן התירו חכמים במקום בו יש חשש סכנה.
ומה לגבי כיבוי מנגל הגז? כמובן שהדרך הטובה ביותר היא להתקין חגז. למי שאין חגז יש להתיר לכבות את המנגל ע”י כיבוי מפסק הגז הראשי. היתר זה מוזכר הן על ידי הגר”נ רבינוביץ שליט”א בשו”ת שיח נחום והן ע”י הגר”ד ליאור שליט”א בשו”ת דבר חברון. כדי להבין היתר זה עלינו להבין את ההבדל בין שני מצבים: הוצאת שמן מנר שמן ועל ידי כך זירוז הכיבוי לעומת הסרת עצים שאינם דולקים מן המדורה. בעוד שהמצב הראשון נאסר להלכה (שו”ע תקב, ב); הרי שהמצב השני הותר (רמב”ם הל’ יום טוב, פרק ד’, ג). על פי הרמב”ם ההבדל הוא שבעוד שבשמן בנר אנו רואים את האש כאחוזה בכל השמן שבנר, ולכן הסרת שמן נחשבת לכיבוי בפועל שנאסר, הרי שעצים שלא נדלקו עדיין נידונים כנפרדים מן האש ואין שום איסור לשמטם.
הגר”נ רבינוביץ והרב ליאור טוענים שבלתי אפשרי לראות את הגז שבצינורות טרם הגיע למבערים, כי “אין העלות על הדעת שכל הגז הנמצא בצינור עד המפסק הראשי, ואין צריך לומר עד המכל הביתי…כל זה ייחשב כשמן שבנר”. ראייתם מבוססת על העובדה שעוברות מספר שניות בין כיבוי הברז הראשי לכיבוי הלהבה במנגל או בכיריים. כמובן שאם המנגל מחובר לבלון עצמאי יש לבדוק לפני יו”ט אם סגירת הברז גורמת לכיבוי מיידי ורק אם אינו מיידי יש להתיר באופן הנ”ל.
אמנם מדובר בחג השבועות, אבל אנו מקווים ששורות אלה היו לעזר לאלה המעדיפים אנטריקוט עסיסי על פני פרוסת גבינת עזים…
הכותב מומחה לכשרות וחומרי גלם ומשמש כראש מערך הכשרות של צהר.