החורף בעיצומו, ומה מחמם יותר מכוס תה? לפני שאתם מרתיחים את המים – כמה מילים על הכשרות.
לראשונה סחרו בתה פורטוגזים שהגיעו ליפן ב-1560, ומשם הוא הופץ במהירות לכל אירופה. צמח התה (הקמליה – camellia) קיים בשני זנים עיקריים: ההודי והסיני, הנבדלים זה מזה בכמות העלים ובגודלם. ייבוש העלים וחמצונם בדרגות שונות יוצר את סוגי התה השונים. חכמת עיבוד התה היא המומחיות למנוע פטריות ועובש על העלים במשך תהליך החמצון, מה שיהפוך את התה לבלתי ראוי. לאחר קטיף שמתבצע באביב ובסתיו, לרוב ידנית, כולל התהליך את השלבים הבאים:
קמילה – הנחת העלים בשמש כדי לאדות את שאריות המים ועידוד התפרקות החלבונים לחומצות קפאין שידגישו את טעמו של התה.
חמצון – העלים מונחים בחדר אפל וקריר ומתחילים לתסוס, ומשתחררות חומצות הטאנין הנותנות לתה את טעמו וצבעו האופייני. על ידי אורך התהליך יכול היצרן לשלוט על טעמו של התה. ככל שהתה כהה יותר משמעות הדבר שהחמצון שלו גבוה יותר.
קיבוע (fixation) – הפסקת החמצון על ידי חימום מבוקר.
ייבוש – גלגול העלים לרצועות על מנת לאפשר מיצוי מלא של הארומות שבעלים וייבוש העלים בשיטות שונות (בשמש, בווק, אוויר חם). חלק מסוגי התה דורשים גם יישון על מנת להגיע לפוטנציאל הטעם המלא שלהם.
למעשה מדובר בחמישה סוגי תה עיקריים המסווגים על פי תקופת החמצון. תה לבן: בעל טעם עדין מאוד. הגיע למערב רק בשנים האחרונות ואינו עובר כל עיבוד מלאכותי, ומובן מאליו שאין בו תוספת של חומרי גלם; התה הירוק – עובר את הכמות המעטה ביותר של חמצון. העלים כמעט אינם מתייבשים ורוב הרכבם הכימי נשאר בתוכם; דומה לו הסוג הנקרא ‘תה צהוב’; סוג נוסף הוא ‘אולונג’ המצוי ברמת חמצון אמצעית. התה השחור (במזרח נקרא ‘תה אדום’) הוא התה בו העלים מתחמצנים לחלוטין והעיבוד נעשה בטמפ’ שבין 20 ל-30 מעלות.
ברור אפוא כי השאלה ההלכתית העיקרית העומדת לדיון, ובה לא נדון, היא שאלת הכנת התה בשבת. התה לא עובר למעשה בישול בהגדרה הלכתית ולכן בשבת יש להיזהר ולהכינו בכלי שלישי (שו”ע או”ח סי’ שיח, משנה ברורה ס”ק לד) או בהכנת תמצית לפני שבת. והכשרות? כל עוד באמת מדובר בתה העשוי מעלי התה בלבד, הרי שכל סוגי התה אמורים להיות כשרים ללא בעיה. הבעיה היא שסוגים רבים אינם עשויים מתה אלא ממה שניתן לכנות ‘שאר ירקות’ (מנטה, פירות, עשבים שונים). גם בגלל הרתיעה מקפאין רבים מעדיפים שהתה שלהם לא יכיל תה. לסוגים שונים של תה ישנה תוספת של תמציות טעם שונות (זוכרים את המאמר משבוע שעבר?), כך למשל תערובת התה האנגלית המפורסמת: Earl Gray היא תערובת תה עם שמן תפוזי ברגמוט. באחד מביקוריי במפעל תה ברחבי העולם ראיתי כיצד לפני האריזה בשקיקים מרססים על העלים נוזל כלשהו. בדיקה קצרה העלתה: מדובר ב….ברנדי! איסור של ממש.
לסיכום: בתה טהור אין כל בעיה כשרותית ולרוב החברות הגדולות (lipton, twinings, tazo) יש מוצרים כשרים כמופיע ברשימות של ועדי הכשרות ואף ניתן לקנות את העשבים בשווקים השונים. בכל מה שנוגע ל’תה בטעמים’ או ‘תה פירות’, המצב שונה בתכלית ואין לצרוך מוצר זה ללא כשרות. כמובן שכל דברינו לא נוגעים למשקאות הקלים המכונים ‘תה קר’ – בהם בגלל ריבוי חומרי הגלם נדרשת כשרות.
הכותב הוא רב הישוב שדה אילן, מומחה לכשרות תעשייתית וראש מחלקת הכשרות בגבעתיים