בעבר עסקנו בהרחבה בכשרות הוויסקי. במאה ה-18 תקפה מחלה את הגפנים באירופה וכמעט שחיסלה את תעשיית היין. מחיר היין עלה ויהודים התקשו להשיג יין לקידוש, ועלתה השאלה האם ניתן להשתמש בשכר למצוות קידוש? ובכלל, מה דינו של מי שהשיכר חביב עליו מיין? האם שונה קידוש היום מקידוש הלילה?
שאלה זו שכיחה אצל נוסעים שאין ברשותם יין כשר. ועוד: בשתיית וויסקי מקובל לשתות פחות מרביעית או מלא לוגמיו. האם ניתן לקדש על כמות קטנה כשזו?
מסקנת הגמ’ (פסחים קז.) כי ניתן לקדש על שיכר. אמנם לא התברר בגמרא האם מדובר על קידוש הלילה או על קידוש היום.
מגמרא (שם, קו.) משמע כי בקידוש הלילה יש צורך מיוחד לעשותו דווקא על היין בשונה מקידוש היום והבדלה. הראשונים נחלקו: האם ההיתר להקדש על השיכר הוא דווקא במקום בו אין יין (רשב”ם, רא”ש רמב”ם) או גם כאשר היין מצוי (והשכר הוא ‘חמר מדינה’ – דהיינו משקה שלא רגילים לשתותו לצמא, וכך משמע בפירוש שני המובא ברא”ש). דומה כי יסוד המחלוקת נעוץ במעמדו של היין בקידוש ובסיבה בשלה נבחר דווקא היין למצוות קידוש.
הגרי”ד סולוביצ’יק זצ”ל (שיעורים לזכר אבא מארי א’, קמח) מוצא שתי שכבות במצוות קידוש על היין. הגמ’ (בבא בתרא צז.) אומרת כי מקדשים על היין כיוון “שראוי לינסך על גבי מזבח”. בנוסף הקידוש הוא חפצא של שירה ושבח ככזה הוא ראוי להיאמר אך ורק על יין.
על פי פרשנות זו הצורך ביין הוא צורך אובייקטיבי. הגרי”ד הוסיף: בעל ספר החינוך (לא) מפרש כי הצורך ביין הוא סובייקטיבי: רוב בני האדם מאוד אוהבים יין!
ניתן להציע כי המחלוקת, הן בין האמוראים וכן בין הראשונים, לגבי ההיתר לקדש על שיכר היא איזה צד מבין שני הצדדים הנ”ל דומיננטי יותר בקידוש, הסובייקטיבי או האובייקטיבי, ומכאן עד כמה מוגבלת או חופשית יכולת הבחירה שלנו על מה לקדש.
כיצד פוסקים להלכה?
השו”ע (ערב, ט) מביא שתי דעות: עקרונית אפשר לקדש על השיכר, או שניתן לקדש על השיכר בקידוש היום, אולם בקידוש הלילה – כאשר אין יין יקדש על הפת. מדברי הרמ”א שכתב “המנהג כהרא”ש”, משמע שביום מותר לקדש על השיכר כתחילה וכך פוסקים הן הב”ח, הט”ז והמשנה ברורה. מיד עולה שאלה מעשית: האם יש לקדש על רביעית (לפחות מ-86 סמ”ק)?
הצורך ברביעית יין הוא מדיני כוס של ברכה (רמב”ם, הל’ שבת כט). ‘מלא לוגמיו’ (44 סמ”ק) היא הכמות שצריך המקדש לשתות. הרושם העולה מן הפוסקים (טור ובית יוסף רעא) הוא שדרישת ‘מלא לוגמיו’ איננה דרישה אולטימטיבית, שהרי ניתן להמירה בשתיית שאר המסובין. ממילא עולה השאלה האם כאשר מקדש אדם על וויסקי שמקובל לשתות ממנו כמות קטנה מאוד (בערך 30 סמ”ק) ניתן לקדש עליה?
דברים מפורשים מצאנו אצל המהרש”ם (א, קעה) והחלקת יעקב (פט) שכתב: “ביי”ש דדרך לשתות רק מעט מפני חריפותו מתיר אף בלא שיעור, ומביא כן בשם הגאו”ק מלובלין וראפשיץ זי”ע”. וכך נהג למעשה הדברי חיים מצאנז (קצה המטה סי’ תרכה): “וכן שמענו מגדולי חסידי צאנז זללה”ה שבזכרונם עוד כשמרן היה עושה קידושא רבה על יי”ש היה לוקח כוס כשיעור, אך גם המסובים שתו… מכל מקום ראו הרבה מקדשין אצלו בכוס קטן על יי”ש ולא מיחה בדבר כנ”ל. וכן העידו על בנו מרן הגה”ק משינאווא …ובוודאי עדותו נאמנה”.
לסיכום: ניתן לקדש בקידוש היום על וויסקי או ליקר ומקובל לומר שאין צורך ברביעית ומלא לוגמיו. ובינתיים… לחיים לחיים!
הכותב משמש ראש מערך הכשרות של צהר ומומחה לכשרות תעשייתית