“שנהיה לראש ולא לזנב”, כך נאמר בקרוב מול ראשו של הדג בשולחן החג של ראש השנה. מאידך הפתגם העממי טוען כי הדג מסריח מהראש. להלן נראה כי ראשו של הדג אכן משמעותי לדיני כשרות.
כשרותם של דגי המאכל כוללת שני נושאים עיקריים: זיהויו של הדג כמין כשר ושאלת התולעים שבדג. בשורות הבאות ננסה לסקור בקצרה כמה נקודות הנוגעות לכשרות הדגים ובמיוחד לנקודה הראשונה, ובעתיד אי”ה נדון בשאלות נוספות.
כדי שדג יזוהה כמין כשר נתנה התורה שני סימנים: סנפיר וקשקשת. בפוסקים קיימים גם סימנים נוספים: המשותף לכלל המינים הטהורים (גם עופות ובהמות) הוא שמדובר בבעלי חיים צמחונים. עובדה זו משפיעה על האנטומיה שלהם: בעוד שלדגים הטורפים (למשל כריש) יש ראש מחודד (המסייע לשחייה מהירה ותקיפה במים) והפה נמצא בתחתית הראש, הרי שלדגים הטהורים יש בדרך כלל ראש עגול ופה הנמצא בקדמת הראש. כל יצור שאין לו עמוד שדרה נחשב טמא (פרט לחגבים טהורים). לדג הטהור ישנה תמיד את השדרה המפורסמת (המאפשרת פתיחת הדג לאכילה). לכל הדגים בעלי הקשקשת והסנפיר ישנה שלפוחית שחייה המאפשרת לדג לשלוט בציפה שלו (עבודה זרה מ ע”ב). סימן נוסף: רוב דגי הקשקשת מטילים ביצים ואינם משריצים ולכן שלפוחית ביצים היא סימן לדג טהור (עיין: ע”ז מ ע”א). אמנם יוצא דופן הוא החדקן (Acipencer ) שנחשב דג טמא, אך מטיל את הביצים השחורות ממנו מפיקים את הקוויאר המפורסם.
לדגים הטהורים יש בדרך כלל זנב מפוצל לשני חלקים שווים או זנב עגול. זנבם של הדגים הטמאים הוא ארוך ופעמים רבות אינו מפוצל. סימנים אלו אינם סימנים מוחלטים אלא סימני עזר, בעיקר במקום שישנה התלבטות כגון ביחס לדגים המשירים את קשקשיהם או עתידים להצמיחם בשלב מאוחר (זני טונה למיניהם וחלק מהסרדינים. עיין ע”ז לט, סו; חולין פרק ג משנה ט). כל זה יצר את הוויכוח המפורסם בין הפוסקים בארה”ב במחצית הראשונה של המאה ה-20 לגבי כשרותו של דג החרב: בכנסת הגדולה כתב שמנהג פשוט בכל ישראל לאוכלו, אולם הרב טנדלר במאמר בפרדס כרך מ’ טען שזהו אינו דג החרב המוכר לנו כיום שהוא דג טמא. ישנם כמה וכמה סוגי דגים שעולים לגביהם ספקות נוספים: כגון הדגים המעופפים, הנחשבים בד”כ טהורים, המרלין הכחול שקשקשיו חודרים לתור עורו ואינם נקלפים.
בעבר נהגו לאוסרו וכיום מוקבל להתירו, חוץ מאצל העדה החרדית, כך גם חלוקים לגבי דג החזיר ( Balistes) שקשקשיו מחוברים זה לזה ואינם נקלפים.
ישנם אלפי סוגי דגים בעולמו של הקב”ה וקשה לבנות רשימה שלמה של סוגי הדגים הטהורים והטמאים.
הרב ישראל לוינגר, רשימות שונות הוכנו על ידי גורמים כמו ה-OU, אולם גם הן אינן שלמות לגמרי. אולם בגלל בעיות שונות שנפרט להלן מומלץ לרכוש רק מיני דגים המופיעים ברשימות אלו או המוכרים לנו ככשרים.
אחת הבעיות החמורות בשוק כשרות הדגים היא שלפעמים גם חנויות מושגחות רוכשות דגים טמאים ומוכרות אותם ככשרים, זאת מחוסר ידיעה, לכן מומלץ לקנות דגים שלמים שניתן לזהות בהם קשקשים נקלפים וששמם מוכר לנו או דגים מפולטים ארוזים שיש להם השגחה מוכרת.
נקודה חשובה נוספת: כאשר נמצאים בחו”ל או אצל דייג שמוכר גם דגים טמאים והוא מוכר לנו דג טהור, ואנו מבקשים שינקה אותו או יפלט אותו, עלינו לבקש ממנו לנקות היטב את הסכין ואת הקרש. אם לא נעשה כן ישנו חשש שריר ושאריות מדגים טמאים יבואו במגע עם הדג שלנו. ישנה מחלוקת בין הרמב”ם (ספר המצוות, עשה קמט) לבין הראב”ד (שם קמ”ו) אם ישנו חיוב לבדוק סימני טהרה. זה כמובן אינו אפשרי כאשר קונים דג ארוז ללא עור, אולם אם קונים דג שלם בשוק או בחנות דגים מומלץ אפוא לעשות כן.
בכל ספק ושאלה אתם מוזמנים לפנות:
הרב אורן דובדבני, rabbiod@gmail.com
רב המושב שדה אילן ומומחה לכשרות תעשייתית