בארץ אין Sunday , ולכן לאנשים דתיים כמעט אין הזדמנויות לטיול משותף – ורבים מנצלים את חול המועד לטייל בארץ. הפעם ננסה להבין כיצד נוכל לשלב טיול בלא לפגוע במצוות ישיבה בסוכה. השאלה הבסיסית בה נתחיל: האם אדם רשאי להכניס את עצמו למצב של פטור ממצווה, שהרי לכאורה הולכי דרכים פטורים מסוכה (סוכה כ”ו). בגמרא ובראשונים יש דיון האם היתר זה חל רק על הולכים לדבר מצווה או גם לדבר הרשות. זוהי חלוקה קוטבית; האם יתכן מצב ביניים? האם אין דרגת אמצע בין ‘רשות’ לבין ‘מצווה’? ואכן הרמ”א (רמח) הסביר שהולכי הדרכים עליהם מדברת הגמרא הם אנשים שהולכים לפרנסתם, אך לטייל יש להתיר רק באופן שידוע שתהיה סוכה כשרה לאכול ולישון בה.

ייתכן שברקע עומדת שאלה עקרונית יותר: בליל החג ישנה חובה לאכול כזית פת בסוכה. מה הדין בשאר הימים? בשפה הלמדנית אנו שואלים כך: האם ישנה חובה לאכול בסוכה או שמא יש איסור לאכול מחוץ לסוכה. אם המצווה היא חיובית, הרי שאסור לאדם להפקיע עצמו מקיום מצווה. אולם אם נאמר שיש רק איסור לאכול מחוץ לסוכה, הרי כל עוד האדם לא אוכל שום אכילה שחייבת בסוכה (פת) איננו עובר על איסור. זאת ועוד, מצוות סוכה היא “תשבו כעין תדורו”, והרי במשך כל השנה הולכי דרכים אוכלים במקומות שונים ולפעמים תחת כיפת השמים. שאלה זו העלה המנחת חינוך (שכה) והסיק שזה ההבדל בין לילה ראשון לשאר הימים.

למעשה, מדובר בעמדה לא פשוטה: קצת קשה להאמין שכל מה שיש לנו בשבעת ימי החג מלבד הלילה הראשון הוא איסור לאכול מחוץ לסוכה. מי שמייצג את השיטה ההפוכה הוא הגר”ח מבריסק. לדעתו, האוכל מחוץ לסוכה מבטל מצוות עשה. אם יש איסור הוא בא בגלל שיש מצוות עשה – הברכה “לישב בסוכה” שאנו מברכים בכל החג. כך סבר גם הפני יהושע (כ”ה), לכאורה הוכחה חותכת לעמדתו של ר’ חיים.
הזכרנו קודם את הכלל “תשבו כעין תדורו”. פירוש הדבר שיש להתנהג עם מצוות ישיבה בסוכה בצורה טבעית. אדם לא נמצא כל הזמן בבית ודרכו שהוא יוצא ולעתים וגם אוכל בחוץ. עד כמה יש לכך השפעה על פסיקת ההלכה? ואכן הסביר רש”י (כ”ו): “כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה – כך כל ימות החג”. וכך סברו הבית יוסף (תרמ) והרשב”א (שו”ת ח”ז, רצו) והמשנה ברורה (שם, לט) – ברור לפי זה שאין להימנע מטיולים בחול המועד.

יחד עם זאת, האג”מ (או”ח ג, צג) והגר”ע יוסף (יחו”ד כ, מז) סברו שיש להחמיר. המעיין בדבריהם מבין שעמדתם נובעת מכך שאין הם רואים בטיול מצווה. האם הנחה זו היא מחויבת? ייתכן להציע כי דווקא ביחס לטיול בא”י המצב שונה. הריטב”א (גיטין ב) מחדש מושג הלכתי לו הוא קורא: חיבת הארץ. “אבל עכשיו בעוונותינו שאינה קדושה כלל ליכא למימר דחיבת כל הארץ בטלה ואכתי במקומה עומדת”.
נראה שנוכל לסכם: יש לעשות מאמץ שלא לבטל מצוות סוכה ולאכול במשך הטיול בסוכה כשרה. במידה ולא נמצאת סוכה הרי שעדיף לאכול ללא פת וללא נטילת ידיים. למעשה, אין בעיה לבנות ולפרק סוכה במהלך חוה”מ ובפרט אם אדם מתנה מראש שהיא סוכה זמנית. נדמה שמבחינה חינוכית כלפי הילדים יש ערך עצום בעובדה שאנו מראים להם שאין אנו מתפשרים על מצוות סוכה ושניתן לטייל בארץ וגם לקיים את המצווה כדין.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם וראש ועד הכשרות של השגחה פרטית. בכל שאלה ניתן לפנות ל: rabbiod@gmail.co