את המילים S’ils n’ont plus de pain, qu’ils mangent de la brioche” מייחסים בטעות למלכה הצרפתייה שאיבדה את ראשה, מארי אנטואנט. אולם למעשה הוא נאמר שנים רבות קודם והמלכה האומללה כנראה רק ציטטה אותו. לקראת הארוחה החלבית של חג השבועות אנו נתעניין פחות בהיסטוריה ויותר במילה האחרונה… בריוש (מוצאו של השם אינו ברור. יתכן שהוא קרוי על שם הכפר Saint Briecu או מהמילה הצרפתית Broyer שפירושה: לטחון).
המאפה האוורירי הזה שנולד כנראה במנזרים של פרובאנס בימי הביניים מכיל כמויות עצומות של חמאה. משום הוא התפשט לאיטליה ולאחר מכן לארצות הדנובה. לבריוש יש גם בן דוד פורטוגלי: הפאסטל דה נטה (מאפה השמנת), שנחשב כמאפה הבית של הבירה הפורטוגלית. גם כאן משתמשים בכמויות נדיבות של שמנת וחמאה, קרוב נוסף הוא ה”מונה” הצפון אפריקאי שבנוסף לשמנת נילוש עם רום ומיץ תפוזים. לחם חלבי מפורסם נוסף הוא החצ’פורי הגיאורגי.

ובכן, בין אם ליד מגש הגבינות שלכם בליל החג תציבו בריוש צפרתי או פסטל דה נאטה פורטוגזי באים אנו לסוגיה הכשרותית של הלחם החלבי. הגמרא בפסחים (ל”ו) קובעת כי אין לשים עיסה בחלב ושאם לש – כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה. השאלה עליה עלינו לענות היא: האם כאשר אופים את הלחם לארוחה חלבית יש בכך איסור? בהמשך עונה הגמרא שאם עושים את הפת “כעין תורא” יש להתיר.
הראשונים נחלקו בפירוש הדבר. רש”י סובר שמדובר בעיסה קטנה שניתן לאכול את כולה במהלך הסעודה החלבית ואילו הרי”ף סבר שהשינוי הנדרש הוא שינוי חיצוני בצורת הפת. להלכה פסק השו”ע (יו”ד צז) להקל כשתי הדעות ועל כך מעיר הרמ”א: “ולכן נהוגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות…כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתם משונה משאר פת”.
נחזור לרגע לבריוש: הבריוש והפאסטל דה נאטה מוגשים בדרך כלל כמאפה ליד הקפה. דהיינו הם מתפקדים כמעין עוגה (לא ניכנס כרגע לדיון אם ברכתם ‘המוציא’ או ‘מזונות’). השאלה הנשאלת היא אפוא מהו היקף האיסור ללוש פת בחלב? האם איסור זה נאמר גם על עוגות שונות ומיני מזונות (בורקס)? לשון השו”ע היא “שמא יבוא לאכלה עם הבשר” וא”כ משמע שבפת שלא נוהגים לאכול עם בשר אין איסור וכך סובר ה “חכמת אדם”. יחד עם זאת עדיין יש לשאול האם גם בפת כזו שאין דרך לאכלה עם בשר יש צורך בעשיית ההיכר כדרישת השו”ע? רוב האחרונים (דרכי תשובה סק”כ; שו”ת מהרי”ט ב, יח; ערוה”ש צז, ב) הכריעו שבדבר שלא מקובל כלל לאוכלו עם בשר אין צורך בעשיית היכר.

אמנם כאשר מדובר על מאפים ממולאים בחלב (בניגוד לבצק שנילוש עם חלב), כגון בורקס וכד’, סוברים האחרונים (ברכי יוסף, דרכי תשובה) כי יש לעשות היכר בפת עצמה. שנה אחת שאלתי את הרב אלישיב זצ”ל מה דעתו לגבי אזני המן חלביים ותשובתו הייתה שכיוון שמדובר בדבר מועט יש להקל בדבר ומספיק להודיע שאוזני ההמן חלביים, אך אין צריך לעשות בהם היכר.
אז בפעם הבאה שתאכלו את החצ’פורי, הבריוש, הפאסטל דה נטה או את המונה שהגיע מן המאגרב, ובין אם זה בפעם הבאה בה תשבו ברחוב פריזאי עם קפה עם קצפת וצלחת בריוש ליד, ואפילו אם אתם מאלה שאוהבים בורקס עם גבינה בולגרית ליד הקפה-היזכרו מן הסתם בדיון ‘החלבי’ שלנו אודות עיסה שנילושה בחלב.

הכותב הוא ראש מערך הכשרות של ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית