הפסח עבר והמצות מאחורינו. ימי העומר הם הזדמנות לסקור בקצרה סוגיה הקשורה לימי העומר ושכיחה מאוד בעולם הכשרות התעשייתית והתיירותית. לא פעם אנו נתקלים במוצאי מאפה מיובאים עליהם מודפס הכיתוב “ללא חשש חדש” – מה זה אומר?
בימי המקדש הקרבת קרבן העומר מתירה לאכול מן התבואה שנזרעה והשרישה בחודשים שלפני פסח. בימינו אין העומר קרב, ויום ט”ז ניסן עצמו (ובחו”ל: י”ז ניסן) מתיר את התבואה החדשה. בא”י אין לכך משמעות משום שהקציר הוא קציר קיץ, אולם בארצות צפוניות בהן מתבצע קציר סתיו ואביב ובחצי הכדור הדרומי (בו עונות השנה הפוכות) – בהחלט ייתכן שתבואה תהיה אסורה במשך כמה חודשים. איסור זה מכונה ‘איסור חדש’.
חלקכם ודאי מתפלאים לשמוע שאיסור זה אכן חל בחו”ל. אמנם הדברים נתונים במחלוקת במשנה (ערלה ג, ט): הראב”ן (מראשוני אשכנז) היה בין המעטים שהקלו, אך הלכה למעשה רוב הראשונים מחמירים וכך נפסק בשו”ע (יו”ד רצג ב). במשך שנים רבות התקשו הקהילות להקפיד בנושא והפוסקים ניסו למצוא נימוקים שונים לסנגר על המנהג הנפוץ והמקובל להקל באיסור חדש בחו”ל (רמ”א שם, משנה ברורה תפט ס”ק מה). הב”ח טען כי היות והלחם הוא מרכיב בסיסי ומרכזי במזונו של האדם בלתי אפשרי להחמיר בכך ופסק להסתמך על דעת הראב”ן להקל, או על דעות אחרות הטוענות כי האיסור קיים רק בתבואה השייכת ליהודי אבל לא בתבואת נכרים (שו”ת יד אליעזר סימן ע’).
נימוקו של הב”ח הוא חשוב, כיוון שנראה שכוונתו רק מי שחי בקביעות במקום בו קשה להפריד בין תבואה ישנה לחדשה יכול להקל, ולכן לפי הב”ח רק הקהילות המקומיות רשאיות להקל (במידה וזהו אכן מנהג הקהילה), אולם תייר המגיע מבחוץ (בעיקר מא”י) צריך להחמיר כיוון שמדובר על בעיה זמנית בלבד. המשנה ברורה דן בכך באריכות ומעלה נימוק נוסף: לטענתו קשה לומר בוודאות כי בפועל ישנה בעיה, כיוון שתבואה מן הישן מעורבת בתבואה מן החדש (כך דעת הרמ”א ביו”ד). כאשר עסקנו בכשרות הבירה ראינו כי הש”ך (יו”ד רצג) ופוסקים נוספים טענו כי איסור חדש חל רק על התבואה עצמה, אך לא על משקה הנעשה מהתבואה. כך סיכם את הדברים המשנה ברורה: “והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין, מ”מ כל בעל נפש לא יסמוך על היתרים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא…”.
מה קורה למעשה? למרות שרוב החיטה הנצרכת במדינת ישראל מיובאת, קיים מערך השגחה המיועד לפקח על הנושא, כך שברמה המעשית הבעיה קיימת במספר מצומצם יחסית של מוצרים וממדינות מסוימות. ברוב המוחלט של ארצות אירופה רוב החיטה נזרעת לפני הפסח (חיטת חורף) ורק בארצות צפוניות מאוד כמו שבדיה, פינלנד ורוסיה הרוב נזרע לאחר הפסח ובהן יש בעיה משמעותית של חדש. יחד עם זאת, בשנה בה החורף קר במיוחד זריעת האביב והקיץ מתאחרת ותיתכן בעיית חדש גם במדינות אחרות. בשנה מעוברת בה הפסח מתאחר הבעיה כמעט שאיננה קיימת. נמצא אפוא שלא רק שהמציאות תואמת את היתרו של המשנה ברורה, אלא אף פשוטה יותר. הנוסעים לארצות צפוניות והצורכים מוצרי יבוא שונים מארצות אלו (בעיקר מוצרי מאפה שונים) חייבים להיות מודעים לשאלה בעיקר בחודשים נובמבר-דצמבר ואילך, עד התקופה שלאחר הפסח.
הכותב הוא ראש מערך הכשרות ‘צהר פיקוח מזון’ ומומחה לחומרי גלם וכשרות תעשייתית.
