לקראת חג החנוכה יצאנו לחוש את עוצמת האור המיוחד והמזוקק של פרסום הנס בבחינת “באנו חושך לגרש בידנו אור ואש”, ברחובותיה של העיר החרדית בני ברק. העיר בני ברק הצפופה בארץ בבחינת עולם אחר, אינה דומה לשכנותיה סביב: היא רחוקה מההמולה הסואנת והרועשת. מיוחדת באנשיה, במנהגיה, באורח חייה, בשלל החסידויות העוטפים אותה, המתנגדים או הליטאים – בימי החול ובמיוחד בחגים, כשכולם רצים ואצים לקיים את מצוות החג בשמח באהבה ללא פשרות.
כל פעם מחדש, כאשר אני משוטט ברחובותיה וסמטאותיה של העיר אני מתרגש מחדש שבעתיים. התרגשותי גואה עם מראה המזהיר של החנוכיות שמקרינות אור של שמחה מבתי התושבים. פעמים אני מביט בהשתהות ובשמחה למראה השפע הנפוץ ממראה חנכיות שונות גדולות כקטנות הדולקות בפתחי הבתים, המרפסות, באדני החלונות ובכל סמטה וסמטה במטרה להוציא מהפנים החוצה את הנס ולפרסמו לכלל.

את סיורנו נשלב במסע בזמן לעיירה יהודית חרדית על בתי הכנסת והישיבות שבה, נתוודע למעשה החסד והצדקה המאפיינים את העיר, סגנונות לבוש חסידיים ומתנגדים. נציץ לחיי הלילה של בני ברק שאינה פוסקת וכל הזמן בתנועה.
את סיורנו נתחיל בצומת הרחובות ז’בוטינסקי פינת רבי עקיבא ונספר על ראשיתו של הישוב ועל בתי כנסת ותיקים שלא נס לחם. נספר אודות כביש ז’בוטינסקי, הוא הכביש הראשון שנסלל לעומת רחוב ביאליק, זאת בשל נסיעתו המתוכננת של הנציב הבריטי בכביש שהיה מלא בורות ובמפגעים.
נמשיך במעלה רחוב רבי עקיבא – הלב הפועם של העיר ונספר על מפעלי החסד של גמ”ח לנזקקים ועזרה הדדית. אלה מהווים מפעל חסד ענק רב תחומי ששובר גבולות המונה מאות תחומי צדקה וביניהם תחום הבריאות, עזרה לתינוקות, אירוסין, שידוכין ועוד. בין לבין נספר אודות חיילי הפלוגה הדתית (אנדרטת פ”ז בקרית גת) שנמנו על הלוחמים במלחמת העצמאות ומונצחים על קיר בית הכנסת.

נמשיך לגינת ורשה לזכר קדושי השואה ונספר את סיפורה, ואט-אט נגלוש מזרחה ברחוב רבי עקיבא הסואן. נצפה בחלונות הראווה, בחנויות לכלי כסף ותשמישי הקדושה, בחנויות האוכל שריח התבשילים נפוץ מהן לכל עבר, בחנויות הכובעים שהם בבחינת קביעת סטטוס בקשר לחצר ולאדמו”ר, לצד חלונות הראווה של הפאות לסוגיהם שהן סמל ההיכר הנשי בעיר המעיד על מעמד וייחוס.
נצפה בבית הכנסת קטן הנחבא אל הכלים בצומת חזון איש-רבי עקיבא, “השטיבל של איצקוביץ” שכולם נוהרים אליו, בו מתפללים 24 שעות ביממה כ-20 אלף מתפללים כל יום. בין לבין נצפה בפשקווילים המעטרים את הלוחות, בקופות הצדקה הקשורות לעמודי ברזל המעטרים את הצמתים שייעודם תרומות למזון לנצרכים ומשפחות רווחה.

נצפה בבית הכנסת של “חסידות שטפנשאט” או בבית חב”ד בו מתקיימת הדלקת נרות מסורתית שנה בשנה שחרטה על דגלה הכנסת אורחים.

נעפיל לישיבה הגדולה בעולם, אם הישיבות – “ישיבת פוניביץ”, שהרב ש”ך לימד בה והיה גר בסמיכות לה בצניעות. נביט במחזה מרומם של הדלקת נרות מכל פתח ופתח של מבני הישיבות ומגורי תלמידי הישיבה – ממש חגיגה לעיניים. ניכנס לישיבה ונצפה בתלמידים השוקדים על לימודם. את הכובעים השחורים הכפותות של האברכים התלויים בשורות סדורות על מתלים קבועים. נפגוש באברך שיספר על אורח החיים בעיר, המנהגים ושורשי החסידות, הביגוד ואופן השידוכים יוצאים לפועל במגזר. נעלה בגרם המדרגות של הישיבה ונצפה בארון הקודש שמצופה בזהב עתיק ומיוחד שהגיע מאיטליה.
מכאן נגלוש חזרה לרחוב רבי עקיבא, לטעום סופגנייה חמה ומתוקה, קוגל או צ’ולנט טעים וחם.

יואב יאיר, מורה דרך מוסמך.
yoavyair@walla.com, 053-2503512