בין רחובות ירושלים, אם רק מקשיבים בתשומת לב, ניתן לשמוע את קול פסיעותיהם ההיסטוריות של יהודים אשר עיצבו את פני העיר ואת עתידה

ירושלים הקסומה: ניתן להביט בין סדקי הזמן אל העבר, לחבק את חלוצי ההווה ולהביט בתקווה אל העתיד. בין רחובות העיר ניתן לשמוע את קול פסיעותיהם ההיסטוריות של יהודים אשר עיצבו את פני העיר ואת עתידה, אולי בעצם – את ההווה של כולנו.

מלון פטרה

את סיורנו פותח מדריכנו ד”ר איל דודסון תחת הקשתות המחודדות של שער יפו, בסקירה של מסענו העל-זמני היום, בין עבר להווה, בו נתעמק בצורה ישירה בהתיישבות היהודית בעת החדשה באזור שנקרא היום הרובע הערבי.

מלבד מדריכנו גם מזג האוויר מאיר פנים ואנו נהנים מהרוח הירושלמית הקרירה ויוצאים לדרך.

הסיורים ברחובות ירושלים מגוונים ומלאי תוכן, אך רק לעיתים נדירות אנו זוכים לצאת מהרחובות גדושי ההיסטוריה, לפסוע אל תוך המבנים אשר תוחמים את רחובות העיר ולחזות בתפארת ירושלים מזווית חדשה ומרהיבה.

היום בנוסף לכל זאת עם פתיחת סיורנו אנו זוכים בתענוג נדיר – בתצפית אל אתר שאף כי הוא משתרע על שטח עצום בלב הרובע הנוצרי, במשך עשורים של סיורים בבירה רובנו לא זכו מעולם לראותו – בריכת חזקיהו!

אל התחנה הראשונה בסיורנו, תצפית אל בריכת חזקיהו וסיור נדיר במלון פטרה שאך נפדה בימים האחרונים בידי אנשי עטרת כהנים, אנו חוברים אל יוסף ברוס, איש עמותת עטרת כהנים.

מול שער יפו, מתחם מרווח בן שלושה מלונות בעלי היסטוריה עשירה נפדה ממש בימים אלו בזכות פועלם המבורך של אנשי עטרת כהנים, מלון אימפריאל, מלון פטרה הסמוך אליו ועוד מתחם קטן הצמוד למלון פטרה אשר קיבל את הכינוי פטרה הקטן.

חדרי פטרה הקטן, המתנשא לגובה של שני קומות מעל מפלס הרחוב, כאילו נותקו מהמאה ה-20 בידי מכונת זמן, ומספר צעדים שמרחיקים אותנו מהמולת הרחוב ההומה מובילים אל חדרים הנתמכים בקשתות מאסיביות, קירות בעלי עובי שהיה תקני אולי לפני מאה שנים, ושכבות טיח עבות המעידות על שנים רבות של תיקוני צבע.

אך המשיכה העיקרית של מתחם דחוס זה הוא הגג של הקומה השנייה, ממנו נשקפת בריכת חזקיהו. למרות הרצון העז לרוץ אל הגג ולחזות באתר המסתתר לו בין בתי העיר אנו נותרים מרותקים שעה ארוכה סביב יוסף החולק עימנו את פועלה של עמותת עטרת כהנים למען השבת הרכוש היהודי הגזול אשר בבירתנו, ופדיון מבנים נוספים לתועלת הציבור ועם ישראל.

מלון אמדורסקי (לימים פטרה) נוהל משנת 1903 ועד 1930 בידי ירחמיאל אמדורסקי. המלון נעזב בפרעות שנות ה-30. במלחמת העצמאות חמסו הירדנים את העיר העתיקה ועם שחרור בירתנו במלחמת ששת הימים קם דיון ער על מהות הבעלות במתחם זה.

יוסף חולק עימנו את פועלה של עמותת עטרת כהנים, אשר נכנסה לנעליהם של גופים ציוניים גדולים כמו גם ממשלת ישראל אשר לא רצו לעסוק בשאלת הרכוש היהודי והבעלות על נכסים בירושלים, וגואלת מזה זמן רב נכסים יהודיים בירושלים. כמו כן עוסקת העמותה בקניית נכסים מבעלי בתים גויים החפצים להגר מכאן ולשפר את איכות חייהם. כך מלון פטרה נפדה ומלון אימפריאל נקנה מהפטריארכיה היוונית, וישמש ככל הנראה להארחה ומלונאות, שוב כמו בעבר תחת דגל ציוני.

לאחר שמילאנו ליבנו ברוח ציונית אנו מודים ליוסף ברוס ואצים אל הקומה השנייה לתצפית ייחודית מגג המלון אל מתחם בריכת חזקיהו. המתחם עצמו הוא למעשה מגרש גדול באורך של כ-70 מטרים ורוחב של כ-40 בלב הרובע הנוצרי. סביב המגרש ששימש כבריכת אגירה של מערכת אספקת המים לירושלים מימי בית שני, קומת הקרקע של המבנים סביב הבריכה הן למעשה חומות הבריכה ועדיין ניתן לראות את הטיח המכסה חלק מהחומות.

מרפסות ציוריות בקומות העליונות של המבנים פונות אל הבריכה, ואילו מעל הגגות סביב ניתן לראות עין בעין את צריחי ומגדלי העיר העתיקה, מתחם כנסיית הקבר המתנשא ממש מעברה השני של הבריכה, ואת כיפת הסלע על הר הבית, מזווית מסוימת אף עם צלב מוזהב המיתמר מעל אחד הגגות וכאילו ניצב מעליה, אולי כמו בימי הצלבנים.

כאמור מלון זה נוהל על ידי ירחמיאל אמדורסקי, אשר שימש גם כגבאי בית כנסת “החורבה”. מלון זה נחשב מבוקש ביותר על ידי תיירים אירופאים ואף הציע לאורחיו אוכל כשר. לאחר פרעות תרפ”ט העתיק אמדורסקי את מיקום המלון לרחוב בן יהודה, אך פיצוץ טרור של משאית תופת בשלהי תקופת המנדט החריב את המלון לחלוטין והוא לא שוקם.

הבריכה תחתינו היאה ככל הנראה חלק ממערכת המים של ימי בית שני שהביאה מים מבריכות שלמה להרווית העיר. בריכה זו שימשה כמאגר ביניים לצורך חלוקת המים באזור הגבעה המערבית והר ציון.

היום הגישה היחידה אליה היא מתוך שער נעול בחאן הקופטים המצריך אישור ותיאום כדי לעבור בו.

גגות גליציה

אנו יורדים ברחוב דוד העמוס בהמולת מסחר צבעוני ועולים ברחוב חב”ד אל גגות גליציה, מתחם פתוח רחב ידיים בלב העיר העתיקה הצפופה, המורכב ממספר גגות שחוברו להם יחדיו. זוגות ומשפחות מנצלים מרחב פתוח זה לנופש ומנוחה, וכנראה שגם רוכבי האופניים כחניה לעת מצוא, שכן בפתחי האוורור מעל הרחוב קשורות להן זוגות אופניים במן מראה סוריאליסטי מנותק משהו מהמציאות.

אוויר גגות צלול כיין מלווה את התכנסותנו על מספר ספסלים, והנוף סביב של שקיעה יפה ממערב מעל הגגות, הר הבית והר הזיתים ממזרח, כיפת בית הכנסת תפארת ישראל הנמצא בתהליכי שיפוץ מתקדמים מדרום, וצריחי העיר ומגדליה הבולטים להם מכל עבר משרים אווירה שלווה אותה מנצל איל כדי לגלוש בזמן אל המאה ה-19.

אנו נמצאים על תצפית הגגות הממוקמת בקירוב בין רובעי העיר העתיקה, היהודי הנוצרי המוסלמי והארמני.

מאמצע המאה ה-19 תהליכים גלובליים משנים במהירות את דמותה של העיר העתיקה אשר שמרה על צביונה במשך מאות שנים. טכנולוגיות חדשות ומלהיבות משנות את העולם – קיטור, טלגרף וכרכרות מהירות. תרבות המערב צוברת עוצמה מול חולשה מתמשכת של האימפריה העות’מאנית השולטת בארץ ישראל, והסכמי קפיטולציות מאפשרים למעצמות המערב לפעול בחופשיות יחסית בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט.

פעילותם הציבורית של מעצמות אלו מביאה להקמת מתחמים ובהם בתי חולים, בתי מלון, מרכזי לימוד, כנסיות וקונסוליות. העיר מתעוררת וכסף מערבי מניע ומציף את השווקים, כסף אשר מושך אוכלוסייה רבה והצפיפות בעיר העתיקה גוברת מאוד.

חלק מנתיני המערב שהורשו לפעול בחופשיות יחסית תוך פטור מחוקי העות’מאנים המכבידים היו יהודים נתיני מעצמות המערב. מצוקת הדיור ברובע היהודי הולכת וגוברת, המחירים מרקיעי שחקים, הצפיפות יוצרת בעיות תברואה ומגפות איומות ויש למצוא פתרון.

על רקע זה מתחילה יציאה הדרגתית מן החומות, אך גם ובעיקר גלישה אל הרובעים השכנים וחלקים רבים של הרובע הערבי נרכשים ומיושבים בידי יהודים.

כמו הרוח הנעימה החולפת מעל גגות העיר חולפים גם אירועי ההיסטוריה, ולקראת ראשית המאה ה-20 העיר החדשה כבר מפותחת ומושכת אוכלוסייה יהודית הרוצה להיחלץ מהצפיפות, ועם התגברות התנועה הלאומנית הערבית נכנס הגורם הביטחוני למשוואה, והיכן שהיו יחסי שכנות בין ערבים ליהודים מתפתחת עתה משטמה.

לאחר גלי הפרעות של תרפ”א, תרפ”ט והמרד הערבי כמעט שאין יהודים אשר גרים ברובע הערבי, וגם הרובע היהודי ננטש בחלקו.

לקראת מלחמת העצמאות תהליך זה מחריף, ועם נפילת הרובע היהודי מדובר ברובע מצומצם בו נותרה אוכלוסייה יהודית קטנה יחסית לשנות שיאו של הרובע.

היום בסיורנו ניתן כבוד למתיישבים היהודים אשר באו לציון בין 1850 ל-1930, שמו משכנם באזור הרובע הערבי ונלמד פרק מרתק ופחות ידוע בתולדות עם ישראל.

אנו נכנסים אל ישיבת גליציה אשר גגה מחובר היטב לרצף גגות אלו וממוקמת בקצה הרובע הערבי. ניכר כי ישיבת זילברמן השוכנת כיום במבנה זה פעילה מאוד, ואברכים רבים נחפזים ללימודיהם בין המעברים הצרים.

בית הישיבה הוא בית אופייני למאה ה-19, בניין רבוע בן מספר קומות המקיף חצר מרכזית ובה בור מים. לעיתים קרובות מוקם פיר שאפשר שאיבת מים ישירות מהקומות הגבוהות יותר, ואת שרידי פיר זה מדריכנו מאתר בקלות בפינת המבנה.

גליציה היא חבל ארץ במזרח אירופה; במאה ה-19, עם התפתחות וגדילת היישוב היהודי בירושלים, יהודים אשר עלו לארץ הקימו קופות ציבוריות לצרכי הקהילה – קופות אשר נקראו כולל ומכספם הוקמו ונרכשו מבנים לצורכי הקהילה. 

אחד מכוללים אלו היה כולל גליציה, אשר נוסד ב-1886 ממש כאן. בכולל זה היו בתי מגורים, ומבני ציבור וכמובן בית כנסת. המבנה בעל הגג המשולש אשר מתנשא מעלינו נקרא ציון המצוינת, וזהו מבנה בית הכנסת המקורי אשר נחרב ב-1936 ונבנה מחדש ב-1982.

כמו בתי כנסת רבים, הציבור הרחב לא השתמש בשם המקורי שניתן לבית התפילה אלא קרא לו “בית כנסת הקירה”, קיצור של ‘הקיסר ירום הודו’. יהודי גליציה היו נתיני האימפריה האוסטרו-הונגרית, שמרו נאמנות לקיסר ואף ערכו תפילות חגיגיות לשלומו, ומהן נגזר שם המקום בפי העם.

בצד המזרחי של רחוב זה, במתחם שנקרא “חצר הירשנזון”, גר הרב יעקב מרדכי הירשנזון – רב ידוע במזרח אירופה. הרב חלם במשך לילות רבים כיצד הוא לומד עם אביו, אך לילה אחד חלם כי אביו בירך ‘ברוך כבוד השם ממקומו’ ונעלם. 

בהתייעצות עם אשתו, הבין כי מקום השם הינו בציון והם עלו בעקבות החלום לארץ ישראל ב-1848. הזוג התמקם בצפת בה הקים את ישיבת סוכת שלום, אך עקב קשיים כלכליים יצא הרב לגיוס כספים במזרח אירופה. במפגש עם הגאון מגריידיץ – הרב אליהו גוטמאכר – הרב אמר לו כי יממן את כל צורכי הישיבה בתנאי שיעבור לירושלים, וכך היה.

ב-1861 עוברת הישיבה למתחם אשר יקרא חצר הירשנזון, והזוג היה פעיל מאוד בקרב הקהילה ופעל רבות למען רווחת יהודי המקום. לעומת הרבנים של אותם ימים אשר היו אנשי היישוב הישן והתנגדו בכל כוחם לרוחות התרבות המערבית אשר חדרו אל הבירה, הרב הירשנזון דגל בשילוב תורה ועבודה ובין שאר פעליו ייסד כאן בית דפוס ואת עיתון הצבי בשנת 1881. עיתון זה ערך בחור צעיר בשם אליעזר בן יהודה, אשר התגורר לא הרחק מכאן.

חצר רייסין

הזמן כטבעו המשיך בדרכו האינסופית והליל בא. אנו יורדים אל הלילה ומפלס הרחוב החשוך. הסמטאות כאן דחוקות, ושפע צינורות וכבלי חשמל מתפתלים על קירותיהן כמו מחפשים לגשר על פער המאות.

קולו של אייל פותח כאן דלתות ואנו נדחקים דרך פשפש צר אל בית יהודי אשר ניחוחות ארוחת ערב נעימים עולים מן הדירות הרבות והקטנות המסתתרות בין קומות המבנה.

עלייה מהירה אל הגג מגלה כי כמו בובת מטריושקה רוסית, מעל גג זה נמצא עוד גג, ועל כל אחד מהם פינות ישיבה בעלות מגע אישי ונוף ייחודי אל העיר העתיקה.

מהגג הגבוה ביותר ניתן לראות היטב את מבנה החצר אשר סביבה סדור המבנה, סידור אופייני למאה ה-19 בה בדירות הזעירות ישנו, ואילו כל עבודות הבית – הכנת בצק, כביסה, בישול וכו’ נעשו בצוותא בחצר.

במרכז החצר מוקם לעיתים קרובות בור מים אשר התמלא מנגר הגשם שזרם בחורף מן הגגות, וכמובן באחד הבתים מוקם בית מדרש ובית כנסת.

כאן בחצר רייסין באופן חריג פעלה תחנת קמח שהונעה בכוח בהמה ונוהלה על ידי רבקה וולפנזון, דמות ידועה בירושלים של אז, אשתו של זאב וולפנזון – גם הוא איש ציבור ידוע וזכור לטוב.

בהיותה ילדה ניצלה רסקה מרעש האדמה שהחריב את צפת ב-1837, ומשלחת סיוע שיצאה מירושלים אספה אותה מן ההריסות. זאב היה מהמחלצים אשר נזעקו לצפת, הזוג התאהב התחתן ובנה ביתם בירושלים.

רבקה היתה אשת ציבור פעילה, ובניהול תחנת הקמח סייע בידה בנה – בן-ציון, אשר לימים בחר בו מונטיפיורי לנהל את תחנת הקמח אשר ייסד במשכנות שאננים.

המשך בכתבה הבאה   

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.

הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 052-7-90.60.90