בדרך צפונה, ממש על כביש 4, חצי שעה מצפון תל אביב, “צומח” לו בימים אלא אגם מכובד. מבלי להכריז על קיומו, מבלי שנשים לב – הוא שם, בצניעות ובענווה, מתעלם מכל התל אביבים השועטים צפונה לכנרת ולרמת הגולן.
בימים אלה אפשר להגיע אליו בניחותא, עם הרכב עד לשפת המים: יש מקום לכולם, מעט מכירים אותו, וביום שמש יפה לפתוח כיסא, אולי צידנית, להתענג על מראה המים ועל הפריחות.
יש רק בעיה אחת – לא פשוט לאתר אותו, אין שלטים, אין סימוני שבילים. אגם צנוע, אמרנו. לטובתכם, חובבי הגילויים, אנסה לתת סימנים.

נוסעים דרומה בכביש 4 עד לצומת אור עקיבא. את הצומת קל לזהות על פי הקניון הגדול משמאל, מתגברים על הפיתוי ובמקום לפנות לקניון פונים ימינה לכביש משובש המוביל לתחנת השנאה גדולה של חברת חשמל. ממשיכים עם הכביש עד לסופו, שם יש צומת T של דרכי עפר. פונים ימינה עם דרך הכורכר, הדרך מתעקלת שמאלה וימינה בין צמחי חולות, מטפסת בנוחות על גבעה. אם טעיתם, לא נורא, מעט אינטואיציה ואתם חזרה בכביש, אבל דיר באלק. לא לרדת מדרך הכורכר אל שבילי החול! התחפרות בחול אינה חוויה נעימה, החילוץ אורך שעות והגרר גובה תעריף מיוחד. נגמרה הדרך? אחורה פנה בזהירות.
לא טעיתם ואתם בראש הגבעה. מצוין. משמאל שלטים של מקורות – “הרחצה אסורה”, ואז בבת אחת הוא נגלה לעינינו במלוא יופיו, מאות ואולי אלפי דונמים של מים. כאן כדאי לעצור, ליהנות ולספר את סיפור ה”אגם” שלמעשה אינו אגם כי אם מאגר מלאכותי של מקורות.
מאגר מנשה הוא חלק ממפעל “נחלי מנשה” של חברת מקורות, האוסף את מי הנֶגֶר של נחל תנינים, נחל עדה, נחל ברקן ונחל משמרות ומזרימים בתעלת הטיה למאגר שיקוע בחולות קיסריה.

המפעל מנצל את המבנה הטופוגרפי של רמות מנשה, שקו פרשת המים שלה עובר קרוב מאוד לשוליה המזרחיים, כך שכשלושה רבעים ממי הגשמים היורדים באזור זורמים אל הנחלים הנ”ל, המנקזים את רמות מנשה מערבה,
לצורך העברת המים נבנו סכרים ותעלת הטיה המזרימה אותם אל מאגר שיקוע בחולות, ממנו מחלחלים המים לאקוויפר (מאגר טבעי תת-קרקעי) שמתחת לחולות. הביטו סביב ותראו הרבה בניינים בהם שוכנות משאבות המעלות את המים חזרה בכל ימות השנה. כעת המאגר נצא במים, עוד חודש יחלחלו המים לאדמה ובקיץ יתרוקן המאגר כליל.

השיח השולט בסביבה הוא הרותם, אותו שיח נדיב אשר סיפק מחסה לאליהו הנביא כאשר ברח מפני איזבל (מלכים א’, יט). מדרש ילקוט שמעוני טוען שזהו השיח תחתיו הניחה הגר את ישמעאל הבוכה. חז”ל הכירו אותו כמקור הסקה טוב לנודדים שגחליו דולקים זמן רב וכך מספר מדרש תהילים –
הרותם הזה מי שמדליקו גחליו אינם כבות. ומעשה היה בשני בני אדם שבאים במדבר וישבו תחת רותם אחד, לקטו עצים מרותם ובשלו להם מה שיאכלו, ואכלו לחם, לאחר שנה באו למדבר באותו מקום הרותם, ומצאו אפר ממה שהדליקו, אמרו הרי י”ב חדש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה, מששו באפר והלכו עליו, ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר, לפי שאין נכבות, לכך נמשל לשון הרע כגחלי רתמים, (שהוא מדליק אש ואינה כבית לעולם) שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים (תהילים, קכ, ד).
המשיכו והביטו, זו העונה היפה של הפריחות, הרקפות והכלניות, הקחוון והכתמה. לא צריך להיות מומחה לפרחים, צריך לפקוח עיניים, לפתוח את הלב וליהנות.

שבתאי שירן, מורה דרך בטעם יהודי:
052-3246827. www.moreshetgalil.co.il
חפשו בגוגל “מורשת הגליל”