הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה בואכה מטולה פתלתלה ועקלקלה מאוד. בין לבין נחלוף על פני קריית שמונה, תל חי וכפר גלעדי, כפר יובל, מפל התנור, תל אבל מעכה והעמק הפורה עמק עיון שלפנינו. בצומת הכניסה למטולה נפנה שמאלה ונעלה ל”תצפית דדו”. תצפית מרהיבה, ממנה ניתן לצפות לעבר מטולה,ישובי הלבנון: אל חים, מארג’ עיון, עדיסה, הבופור, עמק עיון הפורה והישובים סביב סביב מכפר גלעדי בדרום, בית הלל, כפר יובל החרמון ומטולה בצפון. מראה מרהיב וקסום: שדות מוריקים, גגות אדומים, שלווה שקט ואווירה קסומה העוטפת את אצבע הגליל.
ראשית מספר מילים על המושבה שנוסדה בשנת 1896 בסיוע הברון רוטשילד, עת נרכשו אדמות אום-טוללה. ראשוני המושבה היו פועלים חקלאים ממושבות הברון מראשון לציון וזיכרון יעקב שעלו והתיישבו בה ביוני 1896.

באמצע שנות ה-50 הגיעו לכאן משפחות יוצאי אירופה שעברו את השואה. בשלב מאוחר יותר בשנות ה-90 הגיעו לכאן צעירים מקיבוצי הסביבה וקריית שמונה. המושבה ידעה תקופות קשות של ירי, בעיות ביטחוניות, קשיים כלכליים ובדידות – אך נחישות, אחיזה בקרקע ואמונה סייעו לתקוע יתד ולהעמיק שורשים באדמות המקום.
הכירו את רחוב המייסדים, זה שבו התגוררו ראשוני המושבה: רחוב שקט מלווה בבתים המשלבים רעפים אדומים, בו מתמזגים ישן וחדש יחדיו, ויוצרים אווירה מחודשת השומרת על צביונה המיוחד. נחלוף ליד המעין המושבה בצד הדרומי של המושבה שזורם כל השנה שמשם התחיל הכול, קול רחש המים הזורמים נשמע לאטם בינות עצי התות והתאנה בה החלה המושבה את ראשיתה.

המתיישבים הראשונים גרו בחושות מטות לנפול, שנותרו מדי האריסים הדרוזים והבדואים אשר עבדו את אדמות משפחת ג’ומבלט מלבנון. ראשיתה של המושבה לא היה קל: המתיישבים סבלו מפני הפורעים הדרוזים והבדואים שהציקו להם.
נצעד לאורכו של הרחוב מדרום לצפון ונהנה ממראם של בתי הראשונים, בתי המלון לאורך הדרך, הצימרים הרבים, הגלריות לקדרות ולצורפות, התערוכות המתחלפות של האמנים, המסעדות, בתי הקפה, חנויות ופינות קסם. והעיקר האווירה הכפרית המיוחדת דוגמת טוסקנה או הנופים של שוויץ שנוסכת מטולה על מבקריה, אשר מהווה יעד מושך לנופשים.

בית הראשונים
בית הספר הראשון במושבה, שהוקם בשנת 1901 וניצב לרוחבו של הרחוב הראשונים בצורת ח’, משמש כיום את ספריית הישוב. בשנת 1901 נבנה בית הספר במושבה עבור ילדי המושבה וכלל 4 כתות. עד שנת 1920 שימש המבנה ליעודו המקורי, משנה זאת בפקודת הצבא הצרפתי שוכנו במבנה חיילי חיל המצב הצרפתי במטולה. עם עזיבת הצרפתים ערב מלחמת העולם השנייה, המבנה הוחזר לאנשי המושבה ושב לשמש עד שנות ה-70 בית הספר של המושבה. מנהליו, תחילה יצחק אפשטיין ואחריו שמחה חיים וילקומוביץ, הדגישו את הלשון העברית לצד לימוד התנ”ך, היסטוריה של עם ישראל, חשבון וידיעת הטבע.
בית הרב נשמר בצורתו המקורית משנת 1902. בבית היו מספר חדרים ובחצר גודלה תוצרת חקלאית. בעבר הבית שימש את רבני המושבה וכיום הוא משמש מוזיאון.
בית הפקידות-המועצה המקומית הוא מבנה האבן הראשון שנבנה על חורבות הכפר הדרוזי עוד משנת 1897. הבית שימש את פקידי הברון ואורחים נכבדים דוגמת הברון רוטשילד, בדומה למושבות הברון האחרות. הפקידים מטעם הברון היו אנשי הקשר עם המתיישבים; בבית הפקידות נערכו גם התכנסויות, חתונות וחגיגות. פה ביקר האגרונום אהרון אהרונסון שנשלח ללמד את המתיישבים את עבודת החקלאות המודרנית וטיפול בזנים חדשים על בסיס הקרקע הקיימת. בנוסף, נמנה אהרון אהרונסון נמנה על אגודת השומר וספק למתיישבים נשק, ולימד אותם דרכי התגוננות מפני הפורעים הדרוזים והבדווים שהציקו למתיישבים. כיום המבנה משמש את בית המועצה המקומית של המושבה מטולה.

בנוסף נבנו במושבה בתים לרוקח המושבה למיילדת ובית כנסת. מבנה בית הכנסת הוקם על ידי הברון רוטשילד ושימש את מתיישבי מטולה האיכרים הדתיים שהגיעו ממושבות הברון ומצפת.הזדמן לי לאחרונה לבקר ולהתפלל בבית הכנסת שנשמר מיום היווסדו. בית הכנסת שמור ומטופח ברהוט ישן, ארון קודש מעוטר בפרוכת, חלונות משובצים ויטרז’ים של שנים עשר השבטים.בית כנסת שנוטע במבקר אווירת קודש מיוחדת כיאה למושבה.

בית המורים הברון רוטשילד ופקידיו ראו חשיבות רבה בחינוך ילדי המושבה, על כן דאגו להבאת טובי המורים. הם השכילו להנחיל לילדי המושבה את אהבת הספר, ההיסטוריה, התנ”ך והאדמה. היום המבנה משמש את המועצה הדתית במושבה מטולה.

מהספארי ועד התנור
נמשיך לקצה הצפוני של המושבה עד לפארק המושבה, שנמצא בקצה הצפוני של המושבה וממש נושק לגבול. חורשת אקליפטוסים עבותים סוככת בכנפיה מטיילים ומבקרים רבים. בסמוך, “אנדרטת חללי אסון הספארי” פרי ידיו של האדריכל ישראל גודוביץ, בדמות שרשרת בצבע שחור חובקת סלע ענק עם שמות ההרוגים. ב-10 במרץ 1985 הופעלה מכונית תופת כנגד משאית ספארי שהובילה את חיילי “סדנת נבטייה” שחזרו מחופשה. באסון נהרגו 12 חיילים ו-14 נפצעו. האנדרטה מסמלת את הקשר והאחווה המשפחתית בין החיילים שהיו בין מאפיינה הבולטים.
בסמוך לגדר הכניסה לנחל עיון, מסלול הליכה מרתק לאורכו של הנחל על ארבעה המפלים והאשדים הבוקעים ממנו. פה אזכיר את שולמית קישיק-כהן, המרגלת שלנו בביירות, שעד מהרה בלטה בחיי הקהילה ויצרה קשרים עם שלטונות לבנון. היא יצרה קשר עם גורמים ביטחוניים בארץ והפכה לסוכנת פעילה של מדינת ישראל, שסייעה רבות בדרכים מסוכנות, זאת בשיתוף סייענים רבים שהביאו להעלאת אלפי עולים נשים וטף מלבנון דרך מטולה ארצה בדרך היבשה, הים והאוויר.

בשנת 1961, בעקבות מעקבים ואסוף חומר מודיעי עליה, נדונה קישיק כהן בשל שתוף פעולה עם ישראל לגזר דין מוות שהומתק ל-21 שנות מאסר. אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרת חילופי שבויים, שוחררה שולמית ועלתה לארץ. היא חיה בירושלים, הדליקה משואהביום העצמאות ה-59 ונפטרה לפני כשנתיים.
נחזור על עקבותינו דרומה: מצפון-מערב נבחין במבנה עזוב ישן וגדול הוא מבנה “הטיגארט” שהוקם על ידי הבריטים בשנות ה-40 באמצעות חברת סולל בונה. זאת כחלק ממכלול של נקודות שליטה, מחשש חדירת ערבים משטחים שהיו באחריות צרפתית. מבנה תחנת המשטרה שימש מיזם של מבני משטרה בריטיים במטרה לחסום את הגבול הצפוני כנגד המורדים מערביי ארץ ישראל וכנגד כוחות ערביים הבלתי סדירים שחשו לעזרתם מעבר לגבולות סוריה ולבנון.

בשנות ה-80 שימשה התחנה יחידת קשור ללבנון וליחידות על הגנת הגבול הצפוני. עם עזיבת המבנה, מתוכנן לקום כאן מוזיאון רצועת הביטחון והמושבה.
ואם לא שבענו ממראות המושבה נוסיף צידה לדרך: ביקור במפל התנור, אטרקציה בפני עצמה במיוחד אחרי חורף דוגמת השנה.
יואב יאיר, מורה דרך מוסמך – 053-2503512
yoavyair@walla.com