דומה שאין מקום מיוחד, עוצר נשימה, בראשיתי ומרגש בכל פעם מרגש מחדש כמו רחבת הקבר של דוד בן גוריון והתצפית על נחל צין המדהים הפרוש ממש מתחת לרחבת הקבר, על כל הצבעים העזים שמסביב, על עוצמת הקניון ועל הנוף הכל כך מיוחד. ועוד נשוב לכאן .
סמוך לאזכרה השנתית של דוד בו גוריון, שחלה השנה ביום רביעי ו’ בכסלו, התארגנו השנה קבוצות הרכיבה “בגלגול הזה” שאני נמנה על מדריכיה ‘עם צחי וצביקה, לרכיבת דרום כמסורת השנתית שלנו.
קבוצה אחת יצאה דרומה כבר ביום רביעי בערב לכיוון חצבה, כדי להשכים לרכיבה כבר ביום חמישי לכיוון שדה בוקר – רכיבה קשה ומאתגרת של 90 ק”מ. הקבוצה השנייה שלי בליווי חבר יקר ורוכב ותיק – אמיר שסייע רבות, נפגשה ביום חמישי בבוקר בקיבוץ טללים לרכיבה לכיוון שדה בוקר וחזרה לטללים. לקראת רכיבת דרום התאמנו בחודשים האחרונים בצורה אינטנסיבית בכל סוגי הרכיבות שנידרש להן בדרום ובעיקר על זמן אוכף ארוך – רכיבות ארוכות .
התארגנות זריזה, כמות מים גדולה מהרגיל כי אין נקודות מילוי מים עד לשדה בוקר, אנרגיות, מצב רוח וקדימה – מדוושים דרומה. כפי שכבר כתבתי בעבר הרכיבה בדרום מיוחדת, עם כל הקושי ותנאי הקרקע המאתגרים יש יופי מיוחד בדרום: מרחבים עצומים, נחלים רחבים, אדמת לס לבנה – לא בכדי סדנאות רבות מתקיימות בדרום דווקא בשל המיוחדות של הנוף המדברי אליו אנו שועטים ברכיבה זו.
יוצאים מטללים לכיוון דרום, ממש ממול מתנשא מגדל עצום בגודלו – מגדל השמש באשלים לאנרגיה סולארית, אנו מקיפים מחנה צבאי ממערב ופונים לכיוון מגדל השמש שמרגע לרגע גדל ומתעצם מולנו עד שאנו עוצרים למרגלותיו, משתהים, מצלמים ומצלמים את החווה הסולארית עם שלל מראות הענק שאוספות את קרני השמש והופכות אותן לאנרגיה נקייה וירוקה.
עוזבים את המגדל וממשיכים במסלול שנבחר ונלמד טרם היציאה: הדרך מתפתלת בין הגבעות הלבנות והשביל מטפס אט-אט לכיוון קו הרכס הראשון, אותו נחצה בעלייה אטית קשה מעט אבל נסבלת. משם גלישה לכיוון נחל זלזל: עצירה בנחל לשתייה ואנרגיות ומשם עלייה בנחל עד למפגש השבילים ממנו נפרס העמק שאליו אנו רוכבים.
ירידה בסינגל טכני זורם ומהיר מביאה אותנו לעץ שיטה גדול בכניסה לשמורת חלמונית רכס בוקר. מחזירים נשימה ומחליפים חווית ומהגלישה המהירה, בסינגל שבו כל רוכב לעצמו וממשיכים לכיוון נחל הבשור וסכר הרועה.
העיתוי לרכיבה במדבר חשוב מאוד בעונת הגשמים – סכנת שיטפונות בנחלים מצמצמת את האפשריות, בקיץ כידוע חם מאוד וכמעט לא ניתן לרכוב. אנו רוכבים כמה ימים אחרי הגשם שהידק את הדרכים והשבילים, פה ושם יש עדיין שלוליות קטנות וגבי מים אבל הדרך נהדרת לרכיבה ונוחה. חוצים את הנחל ומגעים על השביל האדום לכניסה לשדה בוקר. עצירה בתחנת הדלק – קפה, אוכל, מנוחה ויוצאים שוב לדרך. אנו חוצים את הקיבוץ ורוכבים דרומה לכיוון צומת חלוקים, אחרי הצומת פונים מערבה על דרך רחבה – ציר הנפט בשביל הנגב. שביל זה שכולל עליות מאתגרות וירידות מהירות, שנמתח לצד הכביש לכיוון טללים, מביא אותנו עד לקיבוץ בליווי גשם קל שמוסיף לאווירה.
זה סיום יום רכיבה ראשו: גמענו כ-38 ק”מ מיוחדים ומלאים סיפוק .מתארגנים ונוסעים לבית ספר שדה בוקר למקלחת חמה ומרגיעה, למנוחה, ארוחת ערב, לינה והכנה ליום רכיבה נוסף .

תצפית מלאת הוד
בוקר קריר בשדה בוקר – תפילת שחרית מיוחדת על המצוק שמעל נחל צין. הזריחה צובעת הנחל ואת קירות המצוקים בצבעי אודם ומוסיפה לאווירה המיוחדת – נופי בריאה. גם כמה יעלים תושבי המקום מגיעים כדי לבחון מקרוב את האורחים החדשים שעל הצוק.
יוצאים לרכיבה כשקרירות הבוקר עדיין מורגשת. פונים מבית הספר שדה לכיוון צריף בן גוריון בשביל מצד הכביש, עולים לכיוון ציר הטראסות ועולים בנחל בטיפוס קל על שביל רחב ונוח לרכיבה. ואכן, מצדי השביל טראסות עתיקות יומין שחקלאי האזור היטיבו להקים כדי לנצל את המים המועטים במדבר.
פונים בשביל ימינה ועולים שוב על ציר הנפט, מולנו מגיעה קבוצת רוכבים- החלפת ברכות והמשך רכיבה. חוצים את כביש 40 ופונים לכיוון הרכס שמעל הבקעה, טיפוס בשביל ואנו עוצרים ליד חורשת עצי שיטה שחניון לילה של חבורת נהגי ג’יפים, המתעוררת לאחר שינה במדבר. קולות של מחנה מתעורר, שריקת הגזיות כבר נשמעת וקרקושי כלים לארוחת הבוקר כבר באוויר.
מטפסים על שביל החלוקים עד לתצפית גבוהה מעל הנחל. עצירה לאוכל, אנרגיות וגלישה מהירה על שביל רחב עם מדפי סלע מובילה אותנו עד לכביש. חצייה זהירה ואנו עם הפנים לכיוון מטעי הזיתים של שדה בוקר ומשם ברכיבה זריזה לתצפית מדהימה מעל נחל צין: עצירה בצל עמודי ברזל רחבים שעל התצפית, ארוחת סיום יום הרכיבה השני במקום מיוחד, מופלא ומלא הוד.
חוזרים לרכבים בשדה בוקר: שיחת סיום ברחבת הקבר של בן גוריון, צילום קבוצתי, שחרור השרירים הכאובים והביתה – השבת כבר בפתח.

איציק רחמים, מדריך רכיבה מוסמך:
izik.2003@gmail.com