גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו: הפעם אייחד את סיורנו למרחב הביוספרי שברמות מנשה – תחום שבו בני אדם שואפים לקיים מערכת מאוזנת של שימור ופיתוח. קק”ל והמועצה האזורית מגידו יזמו מהלך שתכליתו שימור אופיו של האזור והכרזה על חבל רמות מנשה המשתרע על כ-81 אלף דונם כפארק ביוספרי. במרחב זה כלולים יערות,שמורת טבע,שטחי חקלאות ומרעה,מעיינות ופלגים זורמים וישובים כפריים וקיבוצים. האזור אף הוכר על ידי ארגון אונסקו כמרחב ביוספרי. למעשה, במרחב זה ישנם שלושה עקרונות: האחד המדגיש את האדם במרכז תוך מינימום פגיעה בטבע, השני – שילוב צורכי האדם והטבע, והאחרון הוא האיסור להתערבות האדם בתהליכי הטבע.

גבעת הרקפות:
לבאים מדרום נוסעים בכביש 6 בצומת אליקים, פונים מזרחה לכיוון קיבוץ דליה על כביש 672 ומשם נסיעה דרומה עוד כ-2 ק”מ עד רחבת החניה. נצעד לעבר גבעת הרקפות המיוערת שהתכסתה ברבבות של רקפות. ברקע שדות מוריקים מהגשמים האחרונים, עדר פרות בצבעי חום ושחור רועות באחו להנאתן ונחל קטן זרם לאיטו בינות השבילים בכניסה ליער. טיפסנו במדרגות העץ העגלגלות לגבעה, לפתע נגלו לעיננו עושר במרבדי רקפות בצבעי לבן-ורוד שונים בינות עצי האורנים הטמירים והאלונים שביער…
הרקפת הוא גיאופיט הנפוץ באזורים הקרים והממוזגים על פני כדור הארץ. הגבעול הינו פקעת רב שנתית המצמיחה שורשים כלפי מטה ועלים כלפי מעלה. הרקפת תופסת מקום חשוב בפולקלור, בשירי ילדים באגדות עם וברפואה העממית.

פארק הקיבוצים:
מגבעת הרקפות נסענו צפונה. חלפנו על הקיבוץ עין השופט ולפני הפנייה לג’וערה פנינו ימינה מזרחה לפארק הקיבוצים המרהיב. נסענו על פי שילוט מוסדר של קק”ל ביער קסום וירוק לאורך של כארבעה ק”מ בדרך מפותלת מלאת צמחיה. עד הגעתנו לאנדרטת הקיבוצים הכוללת תצפית נוף מרהיבה לעבר ישובי העמק. הצמחייה באזור וביער בת למעלה מ-60 שנה ומאופיין בגשמים רבים, הסלע הקרטוני הרך מאפשר את המבט העגול לגבעות הקרטוניות. חלפנו ליד פינת הזיכרון בדמות שני עמודי אבן גדומים, גבוה ונמוך – לזכר שני חברי קיבוץ עין השופט, סבא ונכד, שלמה קורץ וליאור צ’רן – ארכיאולוג חובב שנהרג בהתמוטטות החפירה במהלך מחקר שערך בשנת 1989.
במהלך הנסיעה המפותלת קידמו את פנינו מרבדי כלניות אדומות, הרתמים עם הפרחים הלבנים העשירים בצוף, הקידה השעירה עם הפרחים הצה

ובים הבוהקים, הסביונים שנותנים נופך צהוב לשדות, הכתמות בעלת ציצת השורשים מעובה, ילקוט הרועים בעל הפרחים הלבנים, העיריוני הצהוב בצבעיו הצהובים, הסירה הקוצנית החומה, העירית הגדולה עם צבעי לבן ופס כתום או ירוק. הרקפות בצבעי לבן-ורוד ועוד, ממש תענוג לעיניים – מעין תזמורת של צמחים מעוררי השתאות בגוונים שונים, מרהיבים שמבשרים את עיצומו של החורף.

על הדרך ובהתאם לשילוט צעדנו תחילה כ-300 מטר אל “חורבת בית ראש”, ששרידי העתיקות שבה מעידים על יישוב מהתקופה הרומית. מהחורבה נשקפת תצפית נפלאה של עמק יזרעאל, התבור הרי נצרת וגבעת המורה ומצד שני נשקפים נופי הכרמל, מפרץ חיפה, תחנת הכוח בחדרה וישובים בשרון.
נסענו עד לפסגה, שם מוקמה אנדרטת חללי התנועה הקיבוצית פרי תכנונו של הפסל סלו שלו, חבר קיבוץ עין גב. האנדרטה מנציחה את זכרם של כ-3,000 חברי קיבוצים שנפלו על משמרתם מתקופת מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות ושאר המלחמות ופעולות ההגנה.
בתצפית הנוף מתגלים בפנינו הישובים גבעת המורה, הר תבור בצורתו העגולה והמיוחדת, הכפר איכסאל בפתח בקעת כסולות, הר הקפיצה, נצרת ובנותיה, מגדל העמק, קריית טבעון, הכרמל, קרן הכרמל ומנזר המוחרקה, נהלל, כפר יהושע ושדה יעקב ועוד. וגם רכבת העמק צדה את עיננו דוהרת על המסילה החדשה שזה עתה שודרגה, נחנכה מחדש וחזרה לפעילות בנסיעתה לאורך הישובים בואה בית שאן וחזרה לחיפה.

טיפסנו בגרם המדרגות לתצפית המרהיבה מהמגדל וחשנו משב רוח נעים מלטף ושליו. ממזרח לאנדרטה בפינה שקטה הצופה לעמק מוצבים שולחנות קק”ל לשימוש הבאים לסעוד את לבם ולשאוף אויר צח.

יואב יאיר מורה דרך מוסמך
yoavyair@wakka.com, 053-2503512