משנים את כיוון הרוח

מאת: משה ניסנבוים
בתי לביא: הכירו את הצעירים שנלחמים באנטישמיות ברחבי העולם

האווירה בקמפוסים של האוניברסיטאות בצפון אמריקה עוינת כלפי היהודים וכלפי ישראל ורוויה באנטישמיות ובאווירה אנטי ישראלית. בנוסף יש את ארגוני הBDS- ונוספים. הסטודנטים היהודים הלומדים באוניברסיטאות חשופים להטרדות, להתבטאויות אנטישמיות ובעיקר לדיסאינפורמציה רבה באשר להיסטוריה היהודית ולפעולות שנוקטת מדינת ישראל כדי להגן על תושביה. התמודדות עם האווירה רווית השנאה אינה קלה לסטודנט היהודי, שבעצמו מתמודד עם שאלות מהותיות באשר לזהותו היהודית.

לא בכדי מכונה תופעת ההתבוללות “השואה השקטה”. זוהי שואה המכלה בכל שנה אלפי צעירים יהודיים הנישאים בנישואי תערובת ומתרחקים מהעם היהודי. בקהילות רבות בעולם אחוז ההתבוללות כבר חצה את ה-70%.
בתי לביא הנמצאים ברחבי העולם שמו להם למטרה לעצור את ההתבוללות במגוון פעילויות ותוכניות אשר דרכם הם מחוללים שינוי בזהות היהודית של הצעירים היהודיים בעיר ומשפיעים על עתידם. “שליחי לביא הפועלים בקמפוסים מעניקים בית חם, מסגרת חברתית ואווירה תומכת לסטודנטים היהודיים”, מספר אילן, ראש התוכניות בארץ ובחו”ל. “השליחים פועלים לחיזוק זהותם היהודית והציונית של הסטודנטים, מקיימים פגישות שבועיות ופעילויות סביב שאלות אקטואליות, יהדות, היסטוריה ציונית ומעודדים את הצעירים להשתלב בתפקידי הנהגה בקמפוס אל מול גלי האנטישמיות”.
“מטרתם של גרעיני לביא הוא לסייע לצעירים היהודים בפיתוח מנהיגות צעירה אקטיביסטית ודינמית בקמפוסים, בהתמודדות אל מול הארגונים האנטי ישראליים והאנטישמיים ובחיזוק הגאווה יהודית התומכת במדינת ישראל. כשהזיקה אל היהדות חלשה ואינה תופסת מקום חשוב בעולמם של הצעירים, הדרך להתבוללות קצרה, אך כשהיהדות היא חלק בלתי נפרד מדרך החיים, הם לא יתנו לעצמם להתבולל. לאחר שלוש שנות פעילות וחמישה בתי לביא פעילים אנחנו אחוזי התרגשות לנוכח השינויים המבורכים שעוברים הצעירים היהודיים המקומיים”.

דוגמא לשינוי כזה ניתן למצוא בסיפורה של פאינה גרינשפן. גרינשפן, נערה צעירה מבית מתבולל מפרנקפורט הגיעה אל בית לביא כשהייתה בת 18, נערה צעירה שחיה בסביבה מתבוללת. היום היא שומרת שבת, אוהבת את מדינת ישראל ורוצה להתחתן רק עם בחור יהודי.
“הייתי נערה צעירה מוקפת בהרבה חברים, אבל אף אחד מהם לא היה יהודי”, מספרת פאינה, “ידעתי שאני יהודייה, אך לא היה לי כל קשר אל היהדות. רק כשאמא קראה לי לעתים רחוקות מאוד בשמי היהודי נזכרתי שאני יהודייה.

“אל בית לביא הגעתי בעקבות היכרות עם השליחים של ארגון לביא שפעלו בעיר. השבת הראשונה בבית לביא הייתה עבורי חוויה מכוננת ומרגשת מאוד. בפעם הראשונה בחיי ביקרתי בבית הכנסת, בפעם הראשונה שמעתי קידוש, טעמתי את המאכלים היהודיים המסורתיים, התבשמתי מהריח של החלות הטריות, האזנתי בהתרגשות לשירי השבת ונסחפתי אל האווירה המיוחדת של השבת בבית לביא. מאוד מהר בית לביא הפך להיות הבית שלי והחברים בבית היו המשפחה החדשה שלי, ככל שהגעתי יותר אל בית לביא, כך נקשרתי יותר אל היהדות, למדתי על היהדות, חקרתי, שאלתי שאלות וקיבלתי תשובות”.

לא רק לסטודנטים מחו”ל יש סיפורים מרגשים על הפעילות, אלא גם לשליחים מהארץ. שקד הדר, סטודנטית צעירה מירושלים יצאה לשליחות בפרנקפורט ברגשות מעורבים. “לפני הטיסה חששתי ושאלתי את עצמי שוב ושוב האם אמצא קהילה יהודית במקום, האם הם ישמחו לבואי, האם אוכל ליצור אתם קשר ולהשפיע”, היא מספרת.
אך כל החששות התבדו. “הסטודנטים היהודים הגרמניים כאילו רק חיכו לבואי. הכרתי צעירים רבים שהדת חשובה להם והם מחפשים מקום שיוכלו להזדהות אתו. לפעילויות השונות שארגנו בבית לביא הגיעו עשרות צעירים ומאוד מהר בית לביא בפרנקפורט הפך להיות מקום מפגש לצעירים היהודיים בעיר. הפכנו למשפחה אחת גדולה. סעדנו יחד את ארוחות השבת, שרנו זמירות שבת עד השעות הקטנות של ליל שבת, הלכנו להתפלל בבית הכנסת היחיד בעיר, למדנו עברית, למדנו יהדות ויצאנו יחד לטיולים. הצעירים שהגיעו אלינו הפכו להיות פעילים בקהילה היהודית ובקמפוסים רווי האנטישמיות בגרמניה. בית לביא זו משפחה אחת גדולה ואני שמחה שאני חלק ממנה!”

אחד סיפורים המרגשים הם של קונסטנטין דולין ופולינה רפפורט. דולין גדל בעיירה קטנה על יד פרנקפורט. אמו הייתה יהודייה, אך במשך שנים רבות הוא לא ייחס לכך כל משמעות, הוא לא גר בסביבה יהודית וכל חבריו היו לא יהודיים. אל שליחי לביא בעיר פרנקפורט הוא התוודע כשלמד בתיכון בעיר. הוא ידע שאמו יהודייה ורצה להבין “מה זה יהודי”, ולכן יצר קשר עם שליחי לביא שפעלו בעיר. הוא החל להגיע לבית לביא בכל שבת, לפעמים גם באמצע השבוע, למד עברית ושמע סיפורים רבים על ארץ ישראל. כשהגיע לגיל 18 הוא החליט שגם הוא צריך לתרום לעם היהודי ובא לישראל לשרת שנה בצבא.
כמוהו גם פולינה שגדלה בהנובן על יד פרנקפורט, ושלדבריה ידעה תמיד שהיא יהודייה והרגישה מנוכרת לסביבה הלא יהודית שבה היא חיה. היא הגיעה לפרנקפורט כי ידעה ששם חיה קהילה יהודית גדולה יחסית וחיפשה מקום המאפשר לה להעצים את הזיקה היהודית ולהכיר צעירים יהודיים בני גילה. הקהילה היהודית הפנתה אותה לבית לביא בעיר ומהר מאוד היא הפכה להיות חלק ממשפחת לביא בעיר. בעקבות שיחות עם השליחים היא החליטה ללכת לשנת התנדבות בארץ.

בסוכות 2014, במפגש השנתי של שליחי לביא והסטודנטים הנמצאים בארץ, היא פגשה את קונסטנטין. ב-2015 הם חזרו יחד לפרנקפורט, הפעם כזוג חברים וכשהם מאמצים שמות עבריים, דלית ויהושע. מאנשים שלא ידעו דבר ע

ל היהדות הם החלו להיות פעילים במרכזים היהודיים במקום מגוריהם וחשו חיבור גדול לדת ולארץ ישראל. באוגוסט 2017 נישאו השניים בחתונה יהודית כדת משה וישראל כששליחי לביא היו אורחי הכבוד בחתונה המרגשת.
הארגון פועל במגוון תוכניות: “ממתק לשבת”, המתמקד בפעילות סביב השבת, “ימה וקדמה” המביאה את הצעירים לביקורים בחבלי הארץ ההיסטוריים, בית המדרש הווירטואלי הפועל באמצעים ווירטואליים מישראל ותוכנית “עתיד”, המכשירה צעירים יהודיים מהתפוצות לקראת יציאתם ללימודים אקדמאיים בקמפוסים ברחבי העולם, בעיקר בצפון אמריקה ובאנגליה. “מטרת התוכנית היא לתת לצעירים את כל התשובות לטענות האנטישמיות והפרו פלשתיניות שאתן הם ידרשו להתמודד כאשר הם יגיעו אל הקמפוסים. תכני הלימוד שמים דגש על צדק היסטורי, על זכויות האדם, על מוסר ועל צדק”, מסביר אילן. “הודות לתוכנית, הצעירים היהודים לא נכנסים להלם מעוצמת הטענות של הפלשתינים ותומכיהם בקמפוס. נכון להיום יש לנו במספר קמפוסים בצפון אמריקה סטודנטים פעילים אשר מצליחים להשפיע על השיח האנטי ציוני הקיים”.

Add Your Heading Text Here

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

תפריט נגישות

רוצים להישאר מעודכנים?

השאירו פרטים והגיליון ישלח אליכם למייל מידי שבוע