סלוניקי היא העיר הגדולה בצפון יוון ועיר נמל חשובה. היא נוסדה במאה ה-3 לפני הספירה על ידי מלך מקדוניה. החל מהמאה ה-15 הייתה תחת שלטון עות’מאני עד שנת 1912, עת נכבשה על ידי יוון וסופחה לשטחה.

בעיר אתרי תיירות רבים. הבולט שבהם: המגדל הלבן שנבנה במאה ה-15, אשר שימש חלק ממערך ההגנה על העיר והפך בזמן השלטון העות’מאני לבית כלא בו הוצאו רבים להורג. כמו כן שוק מודיאנו שבנה היהודי שאול מודיאנו בתחילת המאה ומספר כנסיות מפורסמות.

ראשוני היהודים התיישבו בסלוניקי בתקופה ההלניסטית, אולם עד המאה ה-15 מספר היהודים בה היה מועט. אחרי גירוש היהודים מספרד, חלק גדול מהם מצא מקלט בטוח בעיר שהיה תחת השלטון עות’מאני. הם הביאו ידע, תרבות, ספרות רבנית ודרשנית. העיר השרתה אקלים של סובלנות ויציבות כלכלית והיא זכתה לתואר “עיר ואם בישראל”. בתקופת תור הזהב שלה במאה ה-16- וה-17 היו בה 32 קהילות כל אחת ובית הכנסת שלה, לכל אחד מהם רב משלו, עם המסורת והמנהגים המיוחדים. בתי כנסת אלו נשאו את שם מקום מוצאם של חברי הקהילות בספרד, פורטוגל ואיטליה.

מאוחר יותר היגרו אליה גם יהודים מפולין וממדינות מזרח אירופה. בתקופה מסוימת היהודים היו מחצית מאוכלוסיית העיר והשפעתם על חיי המסחר הייתה עצומה, עד שהנמל והמסחר שבתו ממלאכה בשבתות. במאה ה-20 החלה שקיעתה של הקהילה היהודית בסלוניקי, המלחמות, המרידות והאפשרויות החדשות באירופה ובאמריקה גרמה ליהודים רבים לעזוב. בשנת 1912 סופחה סלוניקי ליוון וזה דרש מהיהודים להתאים עצמם לאורח החיים ולתרבות היוונית אחרי מאות שנים של שלטון עות’מאני.

בשנת 1917 פרצה שרפה במרכז העיר ורוב השכונות היהודיות נהרסו. עשרות בתי כנסת, מוסדות צדקה, כתבי יד וספריות נשרפו ו-50 אלף איש נותרו ללא קורת גג. זו הייתה מכה קשה שממנה הקהילה היהודית לא התאוששה. בין מלחמות העולם עלו כ-20 אלף מיהודי סלוניקי לישראל, הם הקימו את שכונת פלורנטין והיו שותפים לבניית נמל תל-אביב. אחרים היגרו לצרפת, לאיטליה, לאמריקה הצפונית והדרומית.

ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית 50,000 יהודים. בשנת 1941 אסרו הנאצים על כניסת היהודים לבית קפה, בתי אוכל, הפקיעו את בית החולים היהודי ושנה מאוחר יותר נצטוו כל הגברים להתכנס בכיכר העיר והעסקים היהודים הוחרמו. בפברואר 1943 אולצו היהודים להתגורר בגטו ולענוד את הטלאי הצהוב, וחודש מאוחר יותר יצאה הרכבת הראשונה למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, ובעקבותיה עוד 18 רכבות. במשך חצי שנה הועברו כל יהודי העיר לאושוויץ בירקנאו, שם נספו. מספר מועט של יהודים הצליח להימלט להרים בעזרתם של חסידי אומות העולם. בתום המלחמה שבו הניצולים ממחנות ההשמדה ואלו שנמלטו להרים, שיקמו את הריסות הקהילה והקימו אותה מחדש.

כל ההיסטוריה העשירה של הקהילה היהודית בסלוניקי מונצחת ושמורה במוזיאון היהודי, השוכן באחד הבניינים במרכז העיר שהיה בבעלות יהודית והוא שרד את השרפה בשנת 1917. ביקור בו הוא חוויה מרגשת וחשובה המעניקה תמונה כוללת של החיים הדתיים שהיו בעיר, יצירות חשובות שנדפסו בה. אולם מוצגים מיוחד מתייחס לשואת יהודי סלוניקי בזמן מלחמת העולם השנייה וקיים בו גם מרכז למחקר ולימוד בעזרת ציוד אור קולי. כותב שורות אלו נכח בעת פעילות של אחת מכיתות בית הספר היהודי שבאו ללמוד על תולדות הקהילה ומפעליה.

במרכז העיר, מול הנמל, יש אנדרטה להנצחת 50 אלף יהודי סלוניקי שנספו בשואה.

כיום חיים בסלוניקי 1,200 יהודים. הקהילה היהודית מאורגנת וקיימת פעילות תרבותית ענפה. קיימים בעיר שני בתי כנסת פעילים. האחד – “יד לזיכרון”, בו מתקיימת תפילה במניין מדי יום בוקר וערב וגם בשבתות. בחגים ובימים הנוראים התפילה מתקיימת בבית הכנסת הגדול. מוניסטור הוא היחיד ששרד את השואה שנבנה על ידי יהודים מהעיר ביטולה. ביוגוסלביה, סמוך לגבול יוון, בשנת 1925 במלחמת העולם, הוא שימש כמחסן של הצלב האדום ולכן לא נפגע.

כרב הקהילה מכהן מזה כשבע שנים הרב ישראל אהרון, צעיר חניך ישיבות בישראל, שהוא גם שוחט מוסמך. יש גן ילדים ובית ספר יהודי ובהם מאה תלמידים, בנסיבות הקיימות לא כולם מוגדרים כיהודים מבחינה הלכתית. בעיר מסעדה כשרה אחת השוכנת במלון אסטוריה במרכז העיר ומופעלת על יד חב”ד. אין חנויות לממכר מוצרים כשרים אך בסופרמרקטים העירוניים ניתן לרכוש מספר מוצרים כשרים.

הכותב הוא חבר ההנהלה הציונית
וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות