בסוף השבוע עלתה לכותרות העיר גטבורג בדרום שבדיה, בשל כוונת המפלגה הניאונאצית בעיר לקיים ביום הכיפורים מצעד שיעבור לא הרחק מבית הכנסת. נפגשתי לפגישת עבודה עם ראשי הקהילה בגטבורג, כאשר מפקד המשטרה בעיר הודיע טלפונית לראש הקהילה, כי החליט לדחות את בקשתו לביטול המצעד ביום הכיפורים.
לרוב הציבור הישראלי, שמה של העיר גטבורג, השנייה בגודלה בשבדיה, אינו אומר דבר. אולם, לרבים מניצולי מחנות ההשמדה, זוהי הרבה יותר מעיר רגילה. רבים מניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ, הועברו בתום מלחמת העולם השנייה, על ידי צבאות בנות הברית, לעיר גטבורג, שהייתה עבורם מקום החופש הראשון, לאחר שחרורם ממחנה ההשמדה. אנשים אלו עשו דרכם באוטובוסים ממחנה אושוויץ לעיר היפה, השוכנת בדרומה של שבדיה. הם הגיעו בודדים, אחד ממשפחה, שניים מכפר, לאחר שחוו את אימת המלחמה איבדו את משפחותיהם ונותרו יתומים וחסרי כל. שם, לאחר זוועות המלחמה ותוצאותיה, החלו לשקם את חייהם הם שוכנו בשכונה יפה ושקטה בפרבר העיר, זכו לדיור הולם, עבדו בבית חרושת באזור ואט אט ניסו ככל שניתן לחזור למסלול חיים רגיל, לאחר שנתיים חלקם עלו ארצה אחרים היגרו אל מעבר לאוקיינוס אך חלק לא מבוטל נשאר בגטבורג ובנה שם את ביתו. בין הבאים באוטובוסים הלבנים הייתה גם אמי נעמי פודרוגל ע”ה ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ, היא התגוררה בעיר עד 1947, כאשר עלתה לישראל

גטבורג, השנייה בגודלה בשבדיה, שוכנת בדרום והיא עיר יפה שלוה ונעימה, שבה פארקים ציבוריים רבים המוסיפים לה חן מיוחד. אין בה אתרי תיירות מיוחדים, נמל גטבורג הגדול הוא שער היציאה לסחורות משבדיה והפך להיות לאתר תיירות. כמו כן בית החרושת למכוניות וולוו שוכן בעיר ולו מוזיאון מכוניות מרשים וגדול. פארק השעשועים ליסברג שוכן בפאתי העיר והוא מעין “אח תאום” לגני טיבולי בקופנהגן .

הקהילה היהודית בגטבורג, מונה כאלף וחמש מאות יהודים ולה מוסדות דת חינוך ותרבות. לקהילה שני מתחמים, האחד ממוקם במרכז העיר, ובו שוכן בית הכנסת המרכזי ובמרחק הליכה, נמצא בית כנסת קטן נוסף המנוהל ברוח אורתודוכסית. במתחם שוכנים גם משרדי הקהילה, משרדי הארגונים היהודים הפועלים בעיר: ויצ”ו, בני ברית, בני עקיבא ועוד, ושם מתקיימת גם פעילות תרבותית של הקהילה בבניין ספריה אולם הרצאות, וכיתות ועוד. במתחם השני בעיר, ישנו בית ספר יהודי כיתות גן-ו’, בו לומדים כשמונים ילדים ובית אבות. יש לציין כי רוב ילדי הקהילה הלומדים בבית הספר הכללי נוטלים חלק בחינוך משלים ביום ראשון וזוכים להעשרה ביהדות, היסטוריה וכמובן עברית. לקהילה בית אבות ומתגוררים בו כשלושים איש רובם ניצולי שואה, שהגיעו לאחר מלחמת העולם ב”אוטובוסים הלבנים”.

אין תאריך מדויק ליסוד הקהילה בעיר. יהודים הורשו להתגורר בשבדיה רק בסוף המאה ה-18, אולם בגטבורג רק מאוחר יותר. בשנת 1790 הורשו היהודים להתגורר באי מרשטרנד השוכן שישים ק”מ מערבית מהעיר והורשו להיכנס לעיר בשעות הבוקר למסחר, אולם היה עליהם לעזוב את העיר עם שקיעת החמה ונאסר עליהם ללון בעיר. בשנת 1802 הורשו היהודים להתגורר בעיר והקהילה מנתה 100 איש ובמקביל לכך, נבנה גם בית כנסת הראשון, שמאוחר יותר הועבר למקום אחר ונשרף. בשנת 1855 נבנה בית הכנסת גדול נוסף, הניצב על תילו ומקומו עד היום. באותה שנה נבנה גם בית קברות יהודי. במהלך המאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים נוספים והקהילה התפתחה בקצב איטי ובשנת 1900 מנתה הקהילה 300 יהודים. התגבור הרציני הגיע מיהודי רוסיה שנמלטו משם בעקבות הפרעות שהיו ברחבי המדינה. בתום מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר כאלפיים וחמש ניצולים ממחנות ההשמדה. בסוף המאה הקודמת הגיעו לעיר יהודים מהונגריה ופולין וגם לא מעט ישראלים, חלקם חברים רשמיים וגם פעילים בקהילה.

הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות