כל תושב בגליל ובשומרון ראה בשבועות האחרונים את תמונת כרמי הזיתים העמוסים במשפחות הנחות בצל עצי הזית עם הפיתה והלאבנה, ומעודדות את המוסק המתנדב המנער בחריצות את ענפי העץ למען יואילו הזיתים ליפול בטובם אל המחצלת המונחת מתחת לעץ.
ובשעה שהמוסקים עמלים במלאכתם הכריזו התיירנים על פסטיבל הזית והם מעודדים מטיילים לבקר בבתי הבד השונים, לראות, ללמוד ו… לפתוח את הארנק.
גידול זיתים שהיום הוא ענף החקלאות העיקרי של האוכלוסייה הערבית היה בעבר הרחוק ממקורות הפרנסה המרכזים של אבותינו. “…ארץ זית שמן ודבש” ( דברים ח’, ח’), נתברכה ארץ ישראל ובתוכה נתברך שבט אשר: “יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו” (דברים לג כד( .
מלכים וכהנים בארץ נמשחו בשמן (לא בכתר): “כִּי שָׁם נִגְעַל …מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן”, מבכה דוד את שאול המלך בקינת דוד ועד היום אנו מצפים למלך המשיח שיגיע במהרה.
מטע הזית נקרא כרם “וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים …. וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד־קָמָה וְעַד־כֶּרֶם זָיִת” (שופטים ט”ו, ה) ובהתאם נקרא הכפר הערבי ליד כרמיאל מג’דל כרום על שם כרמי הזיתים המרובים בבקעת בית הכרם.
לזית הצעיר גזע פשוט, עם השנים יצמיחו השורשים חוטרים ואלו יתחברו לגזע האב עד אשר לא ניתן להבחין בין גזע האב לבניו, בהמשך יתייבש גזע האב, החוטרים הבנים הם שיחזיקו כעת את העץ ובמרכז הגזע החדש יוותר חור המציין את מקומו של גזע האב שהלך לעולמו והותיר סביבו את “בניו” המחזיקים במקומו את העץ ועל כך אומר תהילים (קכ”ח, ג) “בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ”.
עצירת (הפקת) שמן זית נעשית בבית בד הנקרא כך על שום קורת הבד (עץ) שהייתה מותקנת בעבר, ששימשה כזרוע ההנעה של מכונת הסחיטה של הזיתים. העצירה התבצעה על ידי שימוש בשתי אבנים גדולות המונחות אחת על השנייה. האבן הראשונה המכונה “ים” וצורתה כקערה גדולה ובה סובבת האבן הטוחנת המכונה “ממל” או מפרכה. אל ציר האבן הטוחנת נהגו לרתום חמור אשר צעד במעגלים וסובב את המלל אשר כתש את הזיתים על גלעיניהם. לפיכך נמשלו ישראל לזית (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז’ רפט’), “לומר לך מה זית אין מוציא שמנו אלא ע”י כתישה אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא ע”י יסורים.”
הזיתים כתושים הועברו ל”עקלים”, הם סלים קלועים אשר הונחו במכבש אשר סחט אותם. בתקופת בית ראשון ושני היה המכבש עשוי מזרוע ועליה אבני משקולת. מאוחר יותר החליף מכבש הבורג הנהוג עד היום את מקומו. בשלב הלחיצה נוזלים השמן והמוהל החוצה ואילו הפסולת הנקראת הגפת נותרת בסלים ותשמש להאכלת בהמות, להסקה ולדישון.
הטיול שלנו הפעם יהיה לכפרים הדרוזים ינוח וג’ת בגליל העליון המשמרים עדיין שיטות חקלאות עתיקות, אם כי ניתן לערוך טיול מעין זה גם באזורים אחרים בארץ. חפשו באינטרנט “פסטיבל ימי ענף הזית” ותמצאו שפע פעילויות.
לכפר ינוח הגענו דרך כפר ורדים, כבר בדרך ניתן לראות כרמי הזיתים שמשפחות-משפחות מוסקות אותם. עצרו ליד אחת מהן ובקשו בנימוס הסברים, על פי רוב הם ישמחו להסביר כיצד הם מניחים את המחצלת למרגלות העץ וחובטים בענפיו במקלות וכך משירים את זיתיו למחצלת. לא כל הזיתים נושרים, תמיד יהיו זיתים עקשנים המסרבים להפרד מהענף, אלו הם העוללות, חקלאי עקשן יטפס עם סולם ויקטוף אותם ידנית. פעולה זאת מכונה לפאר, התורה אוסרת אותה – ”כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה” (דברים, כד, כ).
פעולת החביטה שהזכרנו נקראת גם נקיפה. ישעיה (יז, ד) מתאר את שארית עם ישראל לאחר החורבן כעוללות הנשארים בתום הנקיפה: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב … וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר …”
אנו מגיעים לכפר ינוח, השילוט מכוון אותנו לבית הבד העתיק שבכפר, זהו בית בד משפחתי המשמש ביום יום כמחסן ובעונת המסיק להדגמות תירותיות, אם תמצאו אותו סגור בקשו מבעליו בנימוס והם ישמחו לפתוח, במרכזו המפרכה מעל הים ממתינה לחמור אשר יצעד במעגלים ועם תנועתו תסתובב המפרכה ותכתוש את הזיתים לעיסה ירוקה בעלת ריח חריף.
העיסה תועבר ל”עקלים”, הם סלים קלועים אותם יניחו במכבש בורג הלוחץ את הסלים וסוחט מהם נוזל ירקרק, תערובת של שמן ומוהל. הפסולת הנותרת בעקלים היא הגפת המשמשת להאכלת בהמות, לדישון ובעבר שימשה גם להסקה. המשנה (שבת, ג, ב) אומרת: “תנור שהסיקוהו (בשבת)… בקש ובגבבא הרי זה ככיריים בגפת ובעצים הרי הוא כתנור”.
השמן הנסחט נזל אל בור איסוף שמן הנקרא “עוקה”, או אל מיכל גדול. לאחר מספר ימים בהם צף השמן מעל המוהל, יופרדו הנוזלים לכלים שונים.
מכאן, לאחר שהבינונו את תהליך עצירת הזית המשכנו לג’ת הגלילית ושם בקשנו את התושבים לכוון אותנו אל בית הבד. כאן מדובר כבר בבית בד תעשייתי הפועל עדין בטכניקות הישנות, את מקומו של החמור החליף מנוע, את מקומה של ה”עוקה” החליפה צנטריפוגה המפרידה בין השמן למוהל במספר שניות ועדיין אבני הממל סובבות במפרכה וכותשות את הזיתים, עדיין החקלאי מגיע בטרקטורו ומביא את יבולו ישירות מן השדה ובשעה שהוא מחכה לתורו הוא מתכבד בכוס קפה שחור חם וחזק ומדבר עם חבריו לעבודה על עניינים שברומו של עולם, על היבול השנה ועל מזג האוויר והילדים שיהיו בריאים ומעט בוליטיקה ועל הארץ הטובה הזאת, ארץ זית שמן ודבש.
שמן הזית בריא לעין ערוך משמן סויה ולכן מומלץ להרבות בו בשימוש, אז ייתכן ותתקיים בכם ברכתו של רבי יוחנן “מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצויה בהן” (מנחות, פה ע”ב).
שבתאי שירן – מורה דרך בטעם יהודי 0523246827 , חפשו בגוגל “מורשת הגליל”