“כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך הניצנים נראו בארץ”
עונת הסתיו המוכרת לנו כשלב המעבר בין בקיץ לחורף, לא הייתה כל כך ברורה לקדמונינו. בתנ”ך מופיעה המילה “סתיו” רק פעם אחת בשיר השירים, אך מההקשר נראה שהיא מקבילה לחורף – שהרי הגשם כבר חלף הלך לו… גם אונקלוס בתרגמו את המילה “חורף” מחליפה ב”סתיו”, אבל אולי בהשפעת מעגלי השנה העולמיים שהתחלקו ל-4 עונות גם אנו פה בארץ ישראל הקדשנו לסתיו עונה משל עצמו.

בארץ ישראל הסתיו לא קודר וקר כמו באירופה למשל , ופורחים בו 70 מיני צמחים (בהשוואה ל-1,000 מינים בחורף) וכולם זכו לבשר לנו בשורות טובות לקראת החורף הקרב ובא, ואם כך למה להיות בצער?
את פרחי הסתיו חילקו בוטנאי ארצנו לשתי קבוצות עיקריות: ‘מבשרי הסתיו’ – מבשרי הגשם ‘ומבשרי החורף’.

רב רובם של פורחי הסתיו הם גיאופיטים – בעלי בצל או פקעת, עליהם הירוקים צצים בחורף, אוספים אל תוכם גשמים ואוגרים אותם בפקעת לימי הקיץ והסתיו, ואז בסתיו כשהמאבק על המאביקים נרגע וכל עשבי השדה מתייבשים, מעלים צמחי הסתיו פרחים צבעוניים ובלי מתחרים הם זוכים להאבקה ומתרבים.

הגדולים שב’מבשרי הסתיו’ פורחים מיד בסוף הקיץ (סוף אוגוסט) ללא צורך בגשם כלל בראשם החצב, החבצלת, בן החצב המדברי, כמה מיני סתווניות ועוד.
הקטנים שבהם – ‘מבשרי חורף’, מחכים שהחום ירד והיורה ירטיב את האדמה ואז (באוקטובר- נובמבר) הם פורחים. המוכרים שבהם: סתוונית היורה, הכרכום, הנרקיס, הכדן והאיריס.
את הגדולים אנו נראה פורחים ללא עלים, העלים שלהם יצמחו רק בחורף כדי לאגור מים לקראת הסתיו הבא, אך הקטנים ימתינו לגשם, יצמיחו עלים ירוקים ורק אז יעלו תפרחת.

אחת מיוחדת ויוצאת דופן היא ‘החלמונית הגדולה’ , פורחת לה בין המבשרים: נמצא אותה במקומות ספורים בארצנו, ושם היא תופיע במרבדים מרווחים של פרחים צהובים גדולים ויפים למראה.
לא לחינם נקראת החלמונית בפי הערבים ‘חלוואן אספר’ ובתרגום חופשי – היפות בצהוב.

צבעה כצבע חלמון הביצה ומכאן שמה – חלמונית, ולמה נקראת גדולה? הפרח שלה גדול מאד ביחס לפרחים אחרים, לא כדי לגבור על פרחים אחרים בתחרות על מאביקים – שהרי הפריחה בסתיו דלילה – אלא משום שהיא גדלה באזורי ספר מסוימים, וצריכה לקרא ממרחק למאביקים שימצצו את צופה, כמו מלונית קטנה בלב שממה שתולה שלט ענק שייראה למרחקים לנודד במדבר רחב ידיים.

את פרחיה הגדולים נמצא שפופים על הקרקע, שוב מפני שאין סביבה צמחייה לבלוט בה וגם כמות הצוף שבה מועט ומספיק למעט המאביקים הזעירים המשוטטים בחום סוף הקיץ.
תקופת פריחתה של החלמונית משתנה לפי הקור. בהרים הגבוהים – החרמון והר מירון – כבר פרחה החלמונית באמצע ספטמבר, בין ראש השנה לכיפור. מעט אחריה תפרח החלמונית ביער להב וביער יתיר.
מאוחר יותר בנובמבר-דצמבר, בחודש כסלו והלאה נמצא את החלמונית גם בראש פינה, רכס בוקר, ביריה, דלתון, פסגת התבור ובאתר די חדש בנחל שילה.

וממש בסוף העונה באתר הגדול ביותר של חלמוניות בארץ נמצא אותן ב’ואדי אבו מחרב’, תחת ‘כפר אלדד’ הסמוך להרודיון, ובו מעל 200,000 פרחים!!
כל פרח חלמונית פורח למשך שבוע ,נפתח ביום ונסגר בלילה, אורך כל תקופת הפריחה היא 3 שבועת בכל אתר.
החלמונית כמו צדיק נסתר, בורחת ממרכזי החברה ומהמון העולם, מתבודדת בפאתי מדבר ובתקופות מעבר, ולזמן קצר פורחת ביופיי הדרה, בכמות מזערה אך באיכות נפלאה שרק מי שמחפשה ככסף וכמטמונים זוכה לטעום מצופה והדרה .

אנו מסוסיא שבדרום הר חברון נמליץ לכם על מסלול באזורנו – שביל החלמוניות ביער יתיר:
ניסע לצומת שוקת ונפנה לכביש 31 לכיוון ערד. לאחר 4 ק”מ נפנה שמאלה – צפונה בכביש מדהים החולף בחורה ובבית היערן ומטפס להר חברון עד היישוב שני-לבנה, לאחר 11 ק”מ נפנה שמאלה לשביל סלול המסומן בשחור ולאחר עוד 1,600 מטר נגיע לחניה, נחנה את הרכב ונצעד בשביל קצרצר המוליך לעבר עצי פיקוס, לצדם טרסה יפה ולמרגלותיה, אם נבוא סביב כג’ חשון עד ג’ כסלו לערך, נזכה לצפות ביפות בצהוב – החלמוניות.

בית ספר שדה סוסיא מקיים סיורים בשילוב אירוח ולינה, בהר ובמדבר 1599-507517