חברון שוברת שתיקה

כתב וצילם: ירון בוצר
העדויות העתיקות, ההתערבות הזרה והכאב המתמשך אל נוכח מציאות ראויה לשיפור בעיר שממנה החל הכל: סיור מיוחד בחברון בעקבות ספרה של ציפי שליסל. כתבה ראשונה בסדרה

אל סיורנו אנו מתכנסים למרגלות מערת המכפלה, כאשר צינת הבוקר ואווירת הקדושה האופייניים למקום מעוררים ומחדדים את החושים לקראת הסיור הייחודי.
ציפי שליסל, מחברת הספר שכותרת הכתבה נושאת את שמו, פותחת בסקירה היסטורית על עברה של העיר אותה קנה אברהם העברי והראויה להתקרא העיר העברית הראשונה. ציפי מתארת כיצד מעטים מול רבים עומדים אנשי חברון אל מול ארגוני שקר בינלאומיים הנסמכים על מקורות מימון של מדינות זרות ומוציאים את דיבת ישראל ברחבי העולם. מדריכתנו המחוברת בשורשיה למקום מספרת על ההיסטוריה, הארכיאולוגיה והאמת הפשוטה בשלה אנו עומדים על זכותנו הטבעית לחיות בעיר האבות ולבנותה.
אנו פוסעים אל שורת מבנים הגובלים בכביש הגישה למערת המכפלה, שם מסבה ציפי את תשומת לבנו לשלט הקבוע על קירות אחד הבתים ואשר במהלך היום נראה עוד רבים כמוהו, המתאר כיצד מדינה אירופית תרמה דרך הוועדה לשיקום חברון את הכספים לשיפוץ בית זה. היא קוראת מתוך פרסומים של הארגון ששיקם את הבתים, על מנת להדגיש כי מטרת השיפוץ המתמקד באזורים הגובלים ברובע היהודי הוא להביא אוכלוסייה עוינת אשר בתורה תטריד ותדחוק את רגלי היהודים מעיר חשובה זו.

 

חצר מערת המכפלה
למרגלות המבנה ההרודיאני העצום סוקרת ציפי את ההיסטוריה של מערת המכפלה. המבנה מכסה על מערת המכפלה השוכנת תחתיו ובעבר נוספו למבנה עם התקופות בית כנסת, כנסייה וקירוי צלבני אשר יצר את אולם יצחק. הממלוכים הוסיפו משלהם לבנייה במקום, אך זכורים לשמצה בעיקר עקב האיסור שהטילו על יהודים להיכנס למערה, איסור אשר אילץ יהודים להתפלל במשך 700 שנה על המדרגה השביעית המובילה אל האתר הקדוש והיה סמל להשפלת העם היהודי.
ציפי קוראת מזיכרונות עולי רגל אשר למרות ההגבלות הקשות עלו מקצווי העולם לרגל אל מערת המכפלה וחולקת את סיפורה האישי של סבתה, תושבת חברון אשר ב-1928 (תחת השלטון הבריטי) השאילה שמלה ערבית מהכובסת שלה ונכנסה להתפלל במערה מחופשת לערביה.
מאז שחרור העיר במלחמת ששת הימים שבו המוני בית ישראל להתפלל כאן, אך עדיין חל איסור להיכנס ליותר מ-60 אחוז משטח המקום המוקצה לתפילת ערבים בלבד, מלבד עשרה ימים בשנה בהם פתוח המקום כולו ליהודים.
ציפי מסיימת בתארה את המאבק המתנהל על מנת לאפשר שינויים מבניים בכניסה למבנה אשר יאפשרו לנכים ולמבוגרים המתקשים בטיפוס במדרגות הרבות לממש את זכותם לתפילה במקום הקדוש הזה.

הקסבה
הקסבה, בדומה לזו שבשאר ערים ערביות, היא המרכז המסחרי של העיר בתקופה הערבית, ובעצם מרכז העיר לאחר היציאה מהחומות. עם בניית קניונים חדישים בחברון איבד המקום מזוהרו והוסב לשוק תיירותי. בקסבה של חברון קיימות עדיין עדויות רבות המזכירות את החיים היהודיים השוקקים במקום לפני הפרעות בהן נרצחו וגורשו היהודים מהעיר.

הכניסה לקסבה היא מעברה המערבי של מערת המכפלה. אנו חוברים אל כוח הליווי שילווה אותנו בביקור ונכנסים לשוק דרך פשפש צר. רחוב השוק האפלולי מספק מעבר בדוחק להמוני המבקרים, וסוחרי השוק המתעוררים למראה המבקרים מציעים בקול את מרכולתם: פלאפל חם, חליל עץ המשווק תוך נגינה ערבה ושלל תכשיטי ותליוני ארץ ישראל השלמה.

מספר צעדים משם מטפסת ציפי על גרם מדרגות עתיק ומצביעה על בית בכור לוי, אשר שימש מורה בחברון בתחילת המאה שעברה בו עדיין ניתן לראות את חריץ המזוזה ומולו בית הח”כים שנקנה בשנות ה-70, וישבו בו חברי כנסת מהמחנה הלאומי במסגרת המאבק להתרת חזרת היהודים אל בתיהם אשר בחברון. כאן גם נרצח אברהם שורק בעת ששמר על המקום.

דרכנו ממשיכה אל השער אשר הוביל בזמנו אל הרובע היהודי ועתה הוא אטום ומוסתר על ידי שלל צעיפים וכובעים מחנות סמוכה. מוכר מקומי היושב בחנות קרובה מגלה כי עד היום נקרא השער בפיהם באב חארת אל יהוד (שער הרובע היהודי) וכי במקום זה שכנו חנויות רבות בבעלות יהודית עד לפרעות תרפ”ט.
מעט הלאה משם אנו נעצרים אל מול חנות לממכר יונים (!) המוצבת בפתחו של הבית הראשון שנבנה מחוץ לרובע היהודי בידי איצ’ה סלונים ב-1861. בית זה היה מפורסם בגג הרעפים האדום שלו, שהיה חריג מול הבנייה הערבית המסורתית. הגג אינו, אך חריץ המזוזה ששרד עדיין על משקוף הדלת מספר את סיפור המקום.
בית סמוך שמעל משקוף דלתו בולט מגן דוד נקרא חצר המקובלים ושימש כנראה כבית כנסת, אך היום מגדלים בו בהמות, ובכל אחת מדלתותיו הפנימיות ישנו חריץ מזוזה. תושביו משלמים שכר דירה למינהל – האזרחי שכן בית זה בבעלות יהודית של ממשלת ישראל.
במעלה הרחוב אנו מגיעים אל הקסבה העליונה אשר שלטים רבים הנושאים את דגל גרמניה מגלה מי מממן את הבנייה בה. צדק מי שאמר כי ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה בעקשנות.

אנו שבים אל הקסבה התחתונה ואל מבנה שפאר העבר עדיין ניכר בו למרות השנים, אשר את חזיתו תומכים עמודי שיש מעוטרי כותרות וחלונותיו מעוצבים בפיתוחי ברזל נהדרים. ציפי מגלה כי זהו הסניף השלישי של בנק אנגלו-פלסטינה (לימים בנק לאומי) אשר נפתח כאן ב-1907 והביא לחברון שגשוג כלכלי.
אנו פוסעים בין בתי היהודים, בית מגן אבות שנבנה בידי משפחת ריבלין ובמשקופו נקבעה מזוזת חריר נדירה (חריר במשקוף בו הושם הקלף למניעת השחתתו), אשר גם היא הועלמה בידי אלמונים לאחרונה; בתי הויזמן אשר יאכלסו את חסידי קרלין, ויד הזיכרון ליהושע סלומה שנרצח כאן ב-1980, האזרח הראשון שנרצח בחברון מאז תרפ”ט בעת שערך קניות בשוק.

סיורנו מסתיים אל מול בית רומנו שתואר עת נבנה ב-1862 כארמון בקצה העיר (אז העיר הגיעה רק עד כאן) ובתצפית אחרונה אל בית מוסאיוף המשולש שבקומת הקרקע שלו שוכן עדיין מקווה.

בשבוע הבא: אל הרובע היהודי ותל חברון

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 0527-906090

Add Your Heading Text Here

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

תפריט נגישות

רוצים להישאר מעודכנים?

השאירו פרטים והגיליון ישלח אליכם למייל מידי שבוע