ישנם אתרים אשר כמו מנסרת זכוכית מפיצים אור בגוון שונה כתלות בזווית בה מתבוננים בה. קיסריה הנמנית עם אלו גוונים לה רבים, אך דרושה עין בוחנת ומדריך בעל מעוף על מנת לראות את הגוון התכול-לבן בעיר הידועה בעיקר בהיסטוריה הפגאנית שלה.
אל הגן הלאומי קיסריה – שהוכרז השנה כאתר השני במספר הכניסות השנתי לאחר מצדה, עם קרוב למיליון מבקרים – אנו נכנסים בין המוני קבוצות תיירים הצובאות על שערי הכניסה בבוקר סגרירי. אל מול הדגם הממחיש ממעוף הציפור את מבנה העיר הפגאנית סוקר מדריכנו, מורה הדרך איתן עומר, את ההיסטוריה של העיר אשר הייתה לב שלטון הכיבוש הרומי בארצנו. העיר אשר הוקמה יש מאין בידי הורדוס בשנת 37 לפני ספירתם, הפכה את החולות אשר הקיפו את העיירה מגדל סטרטון למרכז שלטוני שוקק המכיל תיאטרון, היפודרום (מסלול למירוצי סוסים), ארמון שנבנה אל תוך הים, נמל עצום, מקדש ענק לפטרונו של הורדוס, אוגוסטוס קיסר רומא, ומערכת משוכללת של אמות מים שהיוו עורק החיים של העיר החדישה. ההיסטוריון פלביוס מתאר את תריסר השנים שנדרשו לבניין העיר, ההוצאות הכבדות שנדרשו לשם כך ואת החגיגות המרהיבות בהן נחנך המקום.

לאחר מות הורדוס התהדק השלטון הרומי בארץ (וכמובן בקיסריה) ומשליט מקומי עבר השלטון לנציב רומי. בחלוף המאות נמסר השלטון לביזנטים הנוצרים, שלטון בו אחזו עד לכיבוש הערבי. עם הגעת מסעות הצלב לארץ עברה העיר חליפות בין הצלבנים למוסלמים עד אשר הוחרבה כליל על ידי ביבראס הממלוכי. ההתיישבות כאן תחודש שוב רק בימי התורכים, שיישבו כאן את חייליהם הבוסנים.

אך למרות היות קיסריה עיר רומית קלאסית שכנה בה בתקופה הרומית-ביזנטית קהילה יהודית מפוארת, אשר השפיעה רבות על ההלכה היהודית ועל ההיסטוריה של ארצנו. בעקבותיה נפסע היום.

התיאטרון של קיסריה

שורת פסלים מגלים מעט מצפונות העבר: הפסלים כרותי הראש אינם שריד של אומנות חריגה אלא תזכורת לשלטון הנוצרי בתקופה הביזנטית אשר התיז את ראשי הפסלים הפגאניים. כולם מלבד שניים: אחד של “אותו האיש”, והשני פסלו של קיסר רומא אדריאנוס שדמה בחזותו (ובעיקר בזקנו) לקיסר קונסטנטינוס הביזנטי, ובשל כך “זכה” לשמור על ראשו.

שורות המושבים בתיאטרון נשדדו עם השנים ושוחזרו בידי רשות העתיקות. לרוב נבנו תאטראות אלו כאשר הם פונים צפונה, אך כאן פונה המבנה מערבה אל מול נוף הים. בתיאטרון זה ממש אירע מותו של אגריפס ה-1, נכדו של הורדוס, לאחר שקרס במהלך אירוע ציבורי. לאחר מותו של אגריפס היהודי עצמאותה הסמלית של יהודה בוטלה והיא הוכרזה כפרובינקיה רומית הנשלטת בידי נציבים רומים פגאניים, תהליך אשר הוביל למתח דתי בין העם היהודי לשלטון ולפרוץ המרד הגדול.

ארמון השונית
דרכנו מובילה על פני שלל כותרות קורינטיות מאבן גיר בוהקת, סרקופגים שמורים היטב, וכותרת בודדת עשויה כורכר אפור, המגלה כי עירו של הורדוס נבנתה מאבן הכורכר הנפוצה באזור, ואילו אבני הגיר והשיש יובאו הנה בתקופה מאוחרת יותר.
אנו חולפים על פני שדרות עמודי שיש המתחרים עם ארובות תחנת הכוח של חדרה על קו הרקיע, וחולפים על פני קבוצות תיירים המצטופפות סביב שחזור כתובת המזכירה את פונטיוס פילאטוס. כתובת זו המזכירה את הנציב הרומי אשר לפי אמונת הנוצרים שפט את “אותו האיש” מלהיבה ומושכת אלפי צליינים לכאן, לשמחתו הרבה של גזבר הגן הלאומי.

הדרמה היהודית התחוללה במקום זה עם הגעת הנציב פילאטוס לארץ: הנציב הרומי עם הגעתו ציווה להציב את צלמי הקיסר באישון ליל בבית המקדש, והיהודים מיהרו אל ארמונו כדי להתחנן על הסרת הצלמים. לאחר חמישה ימים בהם צבאו על דלת ארמונו קרא הנציב את היהודים אל ההיפודרום וציווה על חייליו לשלוף את חרבותיהם ולאיים עליהם במוות. אנשי הקהילה נפלו על פניהם והצהירו כי טוב להם מותם מחילול הקודש, מסירות נפש אשר הרשימה את פילאטוס כל כך עד שהורה על הוצאת הצלמים לאלתר מבית המקדש.

אל מול שרידי ארמון השונית של הורדוס אנו למדים כי כאן שכן מרכז השלטון הרומי – הפרטוריום, המקום בו פעלו בית משפט, משטרה וכלא המאוגדים יחדיו. באר ששרדה לא הרחק מכאן מהווה דוגמא לבורות אליהם הוטלו האסורים. בבור שכזה נכלא ככל הנראה רבי עקיבא, לאחר שהתעקש ללמוד וללמד תורה כנגד גזרות הרומים!

ההיפודרום
250 מטרים – זה אורכו של ההיפודרום: בזירה זו התחרו תריסר מרכבות במסלול אשר רוחבו כ-25 מטר, במה שהפך את המרוץ לתוכנית הריאליטי של אותה תקופה.
במאה השלישית בה לחם ושעשועים היו חוק האימפריה, הסבו פרנסי קיסריה את ההיפודרום לזירת לחימה של גלדיאטורים. הפעילות שהתרחשה כאן לא נעלמה מעיני חז”ל, אשר אסרו להגיע לקרבות אלו, אלא לשם קריאות בזכות מתחרה למען השאירו בחיים, או לשם עדות על גלדיאטור יהודי שנרצח על מנת להתיר את אשתו מעגינותה.

דילוג בין זמני נוסף אל התקופה הביזנטית מלמד כי בתקופה הנוצרית חדלו מופעי הלחימה הציבוריים וההיפודרום כוסה בחול וחרסים על מנת להקים עליו שכונת יוקרה. בכך נוסדה כאן מסורת של שכונות יוקרה הקיימת עד היום באזור.
אל מול שרידיה של וילת ענק ביזנטית בת שטח בנוי של 3000 מ”ר, קורא איתן תוספת תפילה עתיקה המגלה כי גם מקומם של יהודי קיסריה לא נפקד מבני שכונות הפאר, תפילה המבקשת כי יהודי קיסריה לא יתנשאו על אחיהם הפחות עשירים.

אזור המגורים הרומי

ממשיכים אל בין שורות עמודי שיש שתמכו אי אז חדר התעמלות, ואל אחד מחדרי בית המרחץ הפרטי של הוילה “הצנועה” המשתרעת על פני אלפי מ”ר בנויים סביבנו. חדר המרחץ בנוי סביב שרידיה העגולים של מזרקה, ומרוצף בפאר באריחי שיש מעוצבים להפליא. בתי מרחץ בני שלושה חדרים בדרגות חום שונות וחימום תת רצפתי, שימשו גם למפגשים חברתיים בהם נידונו העניינים החמים אשר על סדר היום, תוך כדי רחצה ארוכה. נראה כי מקומות אלו לא היו חסינים מפני אסונות: תפילה יהודית עתיקה מבקשת הגנה מפני אלו בכניסה לבית המרחץ והודיה לבורא עולם בעת היציאה ממנו.
איתן מוביל אותנו אל אזור המגורים הנרחב המכוסה בשרידי פסיפסים, בהסבירו מעט את המסורות הנוצריות שהתפתחו בקיסריה וגרמו לנוצרים הראשונים לנטוש את מצוות היהדות ולבסס את דתם על אמונה שבלב, ללא מצוות.

השוק הצלבני
איתן מוביל אותנו אל מעבר לחפיר הצלבני המתמלא לו לאיטו מגשמי הלילה שעבר, אל מול בנייני הכפר הבוסני ששכן כאן עד לשחרור קיסריה בידי חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות. זו הייתה אחיזתם הראשונה בחוף הכרמל, שהובילה לאחר מכן לשחרור טנטורה והמשולש הקטן עד לטיהור הדרך החשובה לחיפה מהלוחמים הערביים שחלשו עליה.
נקודת תצפית נהדרת זו מאפשרת לנסות ולאתר את מקום מנוחתו של רבי עקיבא כפי שהיא עולה ממדרש משלי. מדרש זה מתאר כיצד במוצאי יום כיפור נמצא הרב בידי שמשו ואליהו הנביא מת בבית האסורים בקיסריה. המדרש ממשיך ומתאר כיצד לאחר מסע לילי נקבר ב”טטרפילון” של קיסריה. מסורות אחרות מזהות את קבר רבי עקיבא בטבריה, אך אינן מתיישבות עם מדרש זה.

הנימפאון
המשך מסענו מוביל אל שחזור הנימפאון, בריכת נוי רומית, בו מזכיר מורנו את הוויכוח הידוע בין שלושת חכמי ישראל שלאחריו נאלץ הרשב”י להתחבא במערה. מדרש זה ואחרים מביא לדיון ער סביב השאלה כיצד לאור דרכי חז”ל, המתירות והאוסרות, ניתן להתייחס אל התרבות המערבית העכשווית, וכיצד (אם בכלל) ניתן לנהל איתה דיאלוג תוך שמירה מחמירה על מצוות היהדות.

בית הכנסת של המרד הגדול
בדרכנו צפונה אל מעבר לחפיר בואכה בית הכנסת העתיק של קיסריה מזכיר לנו איתן כי ב-1917 יונה סוררת שנחתה במטה המשטרה העותמאנית בנמל קיסריה ועל רגלה פתק מוצפן חשפה את קיומה של מחתרת ניל”י, וכי חנה סנש ממייסדי קיבוץ שדות ים שנפלה בעת שליחות להצלת יהדות הונגריה מציפורני הנאצים חיה וכתבה את שירה המפורסם “הליכה לקיסריה” ממש כאן על החוף.

אל מול משברי הים המתנפצים למרגלות שרידי בית הכנסת העתיק של קיסריה עוצר איתן ומשיב אותנו אל הסערה אשר פרצה בשבת שנת 66 לספירתם. יוסף בן מתיתיהו מספר שלאחר תפילת השבת בבית כנסת זה (הקרוי בגמרא : “כנישתא דמרדתא”, בית הכנסת של המרד) התגרה במתפללים אחד מתושביה הפגאניים של קיסריה. התגרה שפרצה יצאה מכלל שליטה ובאותה שבת נטבחו עשרים אלף מתושביה היהודים של העיר. זקני הקהילה אשר הצילו את ספרי התורה תוך בריחתם קבלו על כך לנציב הרומי בנרבתה אשר בעמק דותן. פסק הדין השערורייתי גזר מאסר על זקני העיר משום שהוציאו רכוש מקיסריה ללא אישור השלטונות – וזה הצית את המרד הגדול, אשר עם כשלונו הוביל לחורבן עצום ולשריפת בית המקדש.

את סיורנו אנו מסיימים בתפילת מנחה משותפת במקום בו פרץ החורבן, ואילו עתה מתנוסס מעליו בגאון סמל ריבונותנו התכול לבן ומזכיר את הצורך באחדות ובשמירה על עוצמה רוחנית וגשמית.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו SMS לעמית אררט 0527-906090