האוכל של אייל שני מייצר חגיגה שגם האיראנים לא יהרסו

לא צריך אזעקה בכניסה ל"מלכה" של אייל שני כדי לחזור משם מסוחרר – אבל זה בדיוק מה שקרה כשנכנסנו, וכולנו, תל־אביבים וכאלה שלא, פסענו מעדנות אל המרחב המוגן עם כוסות יין ביד.

אייל שני הוא גאון. גאון מטורף – בקטע טוב. החוויה ב"מלכה" שלו לא מסתכמת רק במה שאוכלים, שותים או רואים. יש תחושה של מסיבה רועשת, ולקח כמה דקות (וויין טוב) להתרגל. זה שווה את הבייביסיטר והפקקים של העיר הגדולה.

התפריט מפורט, ועדיין המלצר יבקש רשות להתיישב לידכם ולעבור יחד על האפשרויות, כדי לוודא שהבנתם הכול. העגבניות מפוזרות על השולחן ומתבוננות בך כל הערב – ולא רק הן הותירו בנו ריגושים:

פלפלים קטנים מטוגנים ברוטב לימוני עם רוטב ירוק חמוד ומרענן – טעים שאי אפשר להפסיק לאכול; שעועית ירוקה חלוטה, מתפצחת, מתובלת בלימון ועוד משהו, שנזמין בכל פעם שנעבור ברחוב ליד – כמה פשוט, ככה מסעיר; צלחת חמוצים כיפית עם זחוג ירוק, חריין סגול, פלפל חריף אדום וסלט טרשי טוניסאי כתום (דלעת וכמון).

מילה טובה גם על סלט ה"ירקות פירות" שתובל ברוטב נעים ו"הרבה שמחת חיים" – כשכל זה מוגש בשקיות נייר חומות.

בעיקריות: חומוס מיוחד עשוי משעועית צהובה טחונה במקום; פיצת שוקולד־בצל – זה רק נראה שוקולד, והבצל מסעיר את החך ("צריך לנסות לעשות את זה בבית, זה מגניב"); פטריית ענק שנראית ומרגישה כמו פולקע עוף – מדהימה ומעוררת השראה; וסופריטו מצמרר שמזכיר נשכחות – "מנה של בית מפעם" – שמוגש על פרנה (למה, בעצם?).

מעניין, מרתק ומענג – ולא ניפרד בלי הקינוחים: עוגת פיסטוק רטובה, סוג של בסבוסה משודרגת פלאים; מוס שוקולד; ופרפה מי ורדים. פשוט תענוג של טעם ואווירה.

ושום אזעקה לא תקלקל לנו את המסיבה.

מלכה: מנחם בגין 146, תל אביב

כשרות: הרבנות תל אביב

צילום: אריאל עפרון