לקראת פרידה מהחמץ, עלינו לדגום את מנת הדגל המקורית ב’חיימיקו’

נתחיל מהסוף: לא משנה איפה בעולם יציעו פריקסה טעים – ובטעים הכוונה לאמיתי כזה, מנופח, שמנוני, אבל לא נוטף שמן, עם קוביות הלימון הכבוש, פירורי הטונה (היבשים!), הביצה הקשה, חתיכות תפוחי האדמה הכמעט מבושלים (בגודל הנכון) בעריסה וכמון, (עריסה אמיתית) וכמובן משחת הדלעת הפיקנטית (טרשי) וזיתים שחורים – אקח לשם את כל משפחתי ואבקש לשלם ארנונה, מיוזמתי.

המוצר הזה, שלא לומר החטיף הזה, הפך בשנים האחרונות לכלל ישראלי: הוסיפו לו סלט ירקות וחמוצים, וביצה מטוגנת, שמעתי גם על קטשופ (השם ישמור) וחרדל (שהשם יעזור), אבל אותי מעניין להישאר עם המקור הטוב והחמים של השכנים הטוניסאים שלי, שלא משנה כמה בלגן יהיה בבניין ולמה (כיום, לא חסרות סיבות), כשהם מטגנים את הפריקסה, רוח של אחדות נושבת בבניין, השלמה, נחת רוח וגם קצת רעב שורה על 11 הקומות, ואולי עלינו כאן על רעיון לתזונת ועדת החוקה בכנסת.

המקום החדש בשוק מחנה יהודה מצטרף לרשת “חיימיקו” שהחלה אי שם בהוד השרון. למרות שהם התפרעו עם מוצרים משלימים, עדיין, הפריקסה המקורי זוכה שם לכבוד גדול והכול בעבודת יד: פריקסה טוניסאי, בוריקסה, בוריקסה משולב, פריקסה שקשוקה, בוריקסה שקשוקה, באגט טוניסאי, באגט שקשוקה, שקשוקה במחבת, סלט טוניסאי, בוריקה ביצה/תפו“א ובוריקה משולב. לא ברור איך זה קורה, אבל במנות של חיימיקו כמעט ואין שמן.

הטעמים טובים, עמוקים ומתקרבים מאוד לפריקסה של השכנים שלנו, ושאלוקים ישמור עלינו ויוודא שרק ימשיכו לשרור בינינו שלום ואחווה.

ומעט פרוגרס חייבים: מתברר שחיים רופא והצוות שלו יצרו מנות אחרונות, שכמותן לא אכלו בטוניס ובג’רבה ואני בטוחה בכך, בוודאות. בוריקסה בננה לוטי, פריקסה שוקולד ועוד.

כל עוד הם לא מקלקלים את המקור, זה נסלח.

צילום: הפריקסה של חיימיקו

חיימיקו – שוק מחנה יהודה, ירושלים

כשרות: בד”צ בית יוסף