הקורונה, תיזכר לרע, ביצעה בעולם כמה שינויים דרמטיים, רובם שליליים, אבל יש גם כמה דברים טובים: הזום למשל, העבודה מהבית ועוד תופינים.
אנשים שלא אהבו מצב מסוים, ולא מצאו את עוז לצאת ממנו, זכו בקורונה לחישוב מסלול מחדש, בלית ברירה ביצעו את השינוי ומאז הם מחייכים כל הדרך למטבח.
עדי כפיר למשל, מי שהיה מזוהה עם ‘סומסה’ הפופולרית ממתחם הבורסה ברמת גן, חלם תמיד להעביר את המסעדה ללוקיישן משגע כמו נמל תל אביב, והקורונה סידרה לו את זה. מסעדת ‘רשל’ המצוינת, בעיצוב מרוקאי שובה לב, נולדה במתחם נמל תל אביב, סמוך לרידינג 3. זאת ההיסטוריה והתפאורה, וכעת לאוכל.
סבתא רשל שתמונתה מעטרת את קירות המקום, ביססה את בישוליה על טהרת המטבח המרוקאי, עם טעמים, ניחוחות וצבעים שנותרו מאז. ועדיין, זה שילוב של מרקש התרבותית-היסטורית, עם תל אביב של 2023.
מלבד הקוסקוס המעולה במיוחד עם ירקות מקורמלים וקוסקוס דקיק ואוורירי, בתוך טאג’ין שמשלים את החוויה, פטה כבד ועוגיות פזואלוס, סלט ברברי, החריימה מטבריה שברחה לתל אביב, פסטייה פריכה בטעמים עמוקים, שיפוד חלוואית – יש את הסיבה האמתית שבגללה לא תרצו לפספס ביקור ב”רשל”: תבשיל לחי עגל – חרפרף, נימוח, ועשיר בטעמים.
בטח פגשתם אותו בתצורה דומה, אבל כאן הכול התחיל:
סיגר האסאדו של רשל המבוסס על נתחי אסאדו שנחים במשך לילה שלם בתנור עד שמתפרקים לגמרי, נטחנים עם תבלין סודי ומיוחד שאת המתכון שלו הורישה סבתא רשל, עטופים בעלי סיגר דקיקים, נקראים במרוקאית ״ווארקה״ – נייר, ומטוגנים בשמן עמוק.
כל הטוב הזה מתפצח בפה: יש שיאמרו שזה חריף, אני אומרת שאשמח לעוד מנה כזאת.
