עוד מעט יגיע החורף וזו הזדמנות טובה לכתוב על נושא מורכב וגם כאוב – התנינים.
מיד תבינו למה הנושא כזה כאוב, אבל לפני כן אספר שכאשר הטמפרטורה יורדת הזוחלים, שהם בעלי חיים הקטותרמיים – כלומר חום גופם מושפע מטמפרטורת הסביבה (מה שבטעות כונה בעבר “בעלי דם קר”), מורידים את המטבוליזם שלהם ואת הפעילות שלהם למינימום הנדרש כדי לשרוד. בימי הקור הם כמעט לא זזים ולמעשה כמעט לא נושמים. לרוב הם מסתפקים בנשימה אחת עד שלוש נשימות לדקה. החיים לא פשוטים לבעלי חיים כאלו כאשר הטמפרטורה בחוץ יורדת מתחת ל-20 מעלות, ודאי קשה יותר כאשר נעשה קר ממש.
את חצרות הזוחלים שבספארי מקפידים המטפלים לחמם כדי שהזוחלים יעבירו את החורף בנעימים. כשמדובר בתנינים או באליגטורים החיים בחצר פתוחה, ישנם אזורי מסתור רבים ואפילו אבנים מחוממות שמפוזרות בחצר וצינורות חימום הנמצאים מתחת לאדמה ומאפשרים לתנינים לרבוץ שם למשך דקות ממושכות ולעיתים שעות רבות מבלי לזוז, וכך להתחמם.

לכאורה, הייתה אמורה תקופת החורף להתנהל על מי מנוחות, תרתי משמע. אגם מים שנמצא בחצר פתוחה בו הם מעדיפים לשהות בימים הקרים, עם אזורי חימום בשטח החצר – לא צריך יותר מזה כדי להיות זוחל מאושר. אמנם לתנינים ולאליגטורים בספארי יש את כל מה שהם צריכים, אבל לא פעם חסר להם דבר אחד, לא פחות חשוב – שלווה. ומסתבר שחוסר הפעילות החורפי עלוול לזמן צרות רציניות – דווקא מצד המבקרים.

יש לנו בספארי ארבעה תנינים וגם את סם וג’ואנה, זוג אליגטורים קשישים שהיו יכולים לחיות בשלווה, אבל מדי פעם מגיע מבקר שחייב לבדוק אם התנינים האלו אמיתיים או שמא מדובר בכלל בפסל של תנין. חלקם תוהים האם היצור האימתני הזה, שריד הדינוזאורים עלי האדמות, בכלל חי, או שמא נכחד כמו אבותיו. רק שבניגוד לאבותיו שנכחדו לפני מאות אלפי שנים, הוא לא פעם נראה לחלק מהמבקרים כמו תנין שמת לפני דקה וכדאי לבדוק את הנושא בזריזות ובדרך ייחודית.
הם היו יכולים לפתור את התעלומה אם היו פונים לאחד מהמטפלים, שכן אלו מקפידים להימצא במקום בתקופות מועדות לפורענות, אבל לפעמים בוחרים בדרך אלימה – כמו לאחרונה, כאשר אחד המבקרים שלא הבין איך חלפו מספר דקות והאליגטורים בחוצפתם ממשיכים ברביצה חסרת מעש, הוא לקח אבן ויידה אותה לכיוון האליגטור הזקן שלנו בן ה-30.

סם זז כמובן, והוכיח למבקר שהוא עדין בין החיים, אבל רק במזל נותר בחיים. שכן, האבן פגעה בראשו והוציאה את עינו השמאלית.
המחזה היה קשה מאוד והמטפלים נתנו לו עזרה ראשונית, ומיד לאחר מכן הזעיקו למקום את ד”ר יגאל הורוביץ, וטרינר הספארי שהגיע בליווי פרופ’ רון עופרי – מומחה לרפואת עיניים מבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי שבבית דגן.
שנייה אחת – והחיים של סם השתנו לעד.
כדי להקל על סם המטפלים מאכילים אותו מצד ימין, כך הוא מבחין במזון שלו. אנחנו בספארי מקווים שבעתיד אף אחד לא יחשוב שאליגטור שלא זז הוא אליגטור מת, כי אליגטור שלא זז הוא אליגטור שרוצה לחיות ובעיקר מקווה שאף אחד לא ינסה לבדוק את זה.